[וורס 1] מראה של עשן מתפזר זה דבר שעושה לי רק טוב לרדוף אחרי כסף ואגו זה שיט שהורס ת'רחוב משום כאב זה השיט היחידי שגורם לי לכתוב אז ברגע שבא השינוי הנחוץ, תקרא לזה סוף אולי אז אחזור לצייר את הנוף כמו אז בילדות לפני שבמקום הספריי למידה שמתי דיסקים של ראפ מלוכלך בילקוט עכשיו זה לחיות או למות? לבכות או לצוד לסבול או לגנוב, לטרוף או לרעוב שלם את החוב, זה פאקין עצוב כי מה שמסובב את העולם של היום? שגעון גדלות הם קוראים לזה כוח אדם, עוד מסיכה לעבדות הם יצמידו את ספר הקודש ללב לא יכירו פסוק צדיקים מבקשים התערבות מלמעלה, לא הכל אבוד תמשיך לחפש

[Verso 1] La visión del humo que se dispersa es algo que solo me hace bien. Perseguir dinero y ego es una mierda que destruye la calle. Por el dolor, esta es la única mierda que me hace escribir. Así que en el momento en que llegue el cambio necesario, llámalo final. Quizá entonces vuelva a pintar el paisaje como en la infancia. Antes, cuando en lugar de libros de estudio metía discos de rap sucio en la mochila. Ahora, ¿vivir o morir? ¿Llorar o cazar? ¿Sufrir o robar, devorar o pasar hambre? Paga la deuda — es jodidamente triste. Porque ¿qué hace girar al mundo de hoy? Megalomanía. Lo llaman recursos humanos, otra máscara para la esclavitud. Apretarán el Libro Sagrado al corazón y no conocerán ni un versículo. Los justos piden intervención desde arriba — no todo está perdido. Sigue buscando.

[פזמון] ?האם יש כאן מישהו או שזו רק הייתה הרוח בודד וזה לא אישו נעבור את זה בטוח האם הרגשת פעם סתם עוד קישוט אחד מיני רבים על עץ אשוח רק אל תעשה מזה שום אישו אתה חייב להיות קשוח

[Estribillo] ¿Hay alguien aquí? ¿O solo era el viento? Solo y no es un problema. Lo superaremos seguro. ¿Alguna vez te sentiste solo otro adorno, uno de tantos en un árbol de Navidad? Solo no hagas de eso un problema, tienes que ser duro.

[וורס 2] אנשים אלופים בלספר לי איך לא, לא יגידו איך כן זה משו שרק האני הפנימי שלי מסוגל לתקן זה משו שת'לא מסוגל להבין לא תוכל לדמיין גם אם אתן לך את כל התסריט לא תוכל לקריין נכון שאיזון זה הסוד להכל, היינג והייאנג אבל זה איזון שנשבר פה מזמן זה לא מעניין אף אחד, כן זה לא מזיז לאף אחד פולטיקאים שלא מייצגים כלום ידקרו אותך בגב עם פרפר נחמד וזאת פאקין שנת חמש אלף שבע מאות שבעים ושתיים ללוח שנה העברי אימפריות שלמות שנפלו ונוצרו מחדש כי כולנו עיוורים כותב פה מדרום תל אביב בעולם שעדיין נשלט על ידי מלכים אני כמו כל בני התמותה מנסה רק לשרוד את הדרך בין כל התככים ממשיך לחפש

[Verso 2] La gente es campeona para decirme cómo no; no dirán cómo sí. Es algo que solo mi yo interior puede arreglar. Es algo que no puedes comprender, no podrás imaginar. Aunque te dé todo el guion, no podrás narrarlo. Es cierto que el equilibrio es el secreto de todo, el yin y el yang, pero es un equilibrio que aquí se rompió hace tiempo — a nadie le importa. A nadie; sí, no le mueve a nadie. Políticos que no representan nada te apuñalarán por la espalda con Parpar Nechmad, y es el puto año cinco mil setecientos setenta y dos del calendario hebreo. Imperios enteros cayeron y se recrearon porque todos somos ciegos. Escribo aquí desde el sur de Tel Aviv, en un mundo aún gobernado por reyes. Yo, como todos los mortales, solo intento sobrevivir el camino entre todas las intrigas. Sigo buscando.

[פזמון] ?האם יש כאן מישהו או שזו רק הייתה הרוח בודד וזה לא אישו נעבור את זה בטוח האם הרגשת פעם סתם עוד קישוט אחד מיני רבים על עץ אשוח רק אל תעשה מזה שום אישו אתה חייב להיות קשוח

[Estribillo] ¿Hay alguien aquí? ¿O solo era el viento? Solo y no es un problema. Lo superaremos seguro. ¿Alguna vez te sentiste solo otro adorno, uno de tantos en un árbol de Navidad? Solo no hagas de eso un problema, tienes que ser duro.