שקט, שקט, בני נחרישה כאן צומחים קברים השונאים אותם נטעו פה מעברים אל פונאר דרכים יובילו דרך אין לחזור לבלי שוב הלך לו אבא ועמו האור

Silencio, silencio, hijo mío, callemos, Aquí crecen tumbas, Los que odian las plantaron, Aquí hay senderos. A Ponar los caminos conducirán, No hay camino de regreso, Se fue el padre para no volver, Y con él, la luz.

שקט, בני לי, מטמוני לי !אל נבכה בכאב כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אויב גם הים גבולות וחוף לו גם הכלא סייג וסוף לו ענותנו זאת היא בלי גבולות היא בלי גבולות

Silencio, hijo mío, mi tesoro, ¡No lloremos de dolor! Pues, de todos modos, nuestro llanto No lo entenderá el enemigo. Hasta el mar tiene límites y orilla, También la prisión tiene cerco y final, Pero esta nuestra aflicción No tiene límites, No tiene límites.

תור אביב בא אל ארצך לנו סתיו, אבל אור גדול בכל זרוע וסביבנו ליל כבר הסתיו יזהיב צמרת המכאוב יגבר שכולה האם נשארת בנה הוא בפונאר מי הוויליה הנכבלת כבר ישאו דכיים זועפים קרעי הקרח נישאים לים תמוגר חשכת ימינו אור גדול יזרח עלינו !בוא, פרש, עלה בנך קורא בנך קורא

La primavera ha llegado a tu tierra, Para nosotros, es otoño, sin embargo, Una gran luz en cada rayo, Y alrededor de nosotros — noche. Ya el otoño dorará las copas, El dolor se hará más fuerte, La madre queda en luto — Su hijo está en Ponar. Las aguas de la Vilia encadenada Ya llevarán, abatidas, Hoscos jirones de hielo, Que se van al mar. Que se disipe la oscuridad de nuestros días, Una gran luz brillará sobre nosotros. ¡Ven, jinete, álzate!, Tu hijo te llama, Tu hijo te llama.

{גשר}

{Puente}

שקט, שקט, אל בסער מבועי הלב עד אשר חומות תפולנה נאלם בכאב !אל נא, בני לי, אל תצחק נא לא עת צחוק עכשיו צר הפך את אביבנו לעלה בסתיו אט ייפך נא המבוע !שקט, בן רחום עם הדרור ישוב גם אבא נומה, נומה, נום וכמו ויליה המשוחררת כאילן עוטה צמרת עוד תזכה לאור בבוא הדרור בבוא הדרור

Silencio, silencio, no agites Con tormenta las fuentes del corazón, Hasta que caigan los muros, Callemos en el dolor. No, hijo mío, no te rías, Ahora no es tiempo de risa. El enemigo volvió nuestra primavera En hoja de otoño. Que en silencio se vuelva la fuente. Silencio, hijo compasivo. Con la libertad volverá también el padre. Duerme, duerme, duerme. Y como la Vilia liberada, Como un árbol que viste su copa, Aún verás la luz Cuando llegue la libertad, Cuando llegue la libertad.