ולכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות
שלווה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות -
התמורות
Y, al parecer, nos ocupábamos de lo nuestro,
sólo de lo nuestro,
sin pedir cosas grandes y portentosas.
La calma está perturbada,
y ya es distinta,
y no tiene sentido encubrirlo,
porque en el umbral entran —
los cambios.
מי שצמא לכל מחווה של חסד
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדיין
שואל מאין
כן, מאין כוחות לשאוב
Quien tiene sed de todo gesto de gracia,
su oído capta —
cómo los llamados cruzan la calle;
sigue preguntando,
pregunta de dónde,
sí, de dónde sacar fuerzas.
זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה
Nos miramos el uno al otro
y volvemos a sorprendernos
de si hemos visto bien.
A veces yo,
a veces tú —
tan necesitados de consuelo.
מי שחווה את בערת הקיץ
ליבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד סתיו
Quien ha vivido el ardor del verano,
su corazón va hacia la casa,
y el rostro del paisaje es espejo de sus temores.
A quién saciará,
a quién calmará,
y sobre qué rezará hasta el otoño.
זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה
Nos miramos el uno al otro
y volvemos a sorprendernos
de si hemos visto bien.
A veces yo,
a veces tú —
tan necesitados de consuelo.
