[בית ראשון] שאלו על לב ירושלים, שאלוה לשלומה אבנים בלב ירושלים, כיכר השוק הומה בשקרים ועוול מתעטפת לרגל מלאכת החומה אך מבעד לצעיף, נשקפת עירנו עירומה

[Primera estrofa] Preguntaron por el corazón de Jerusalén, preguntaron por su paz. Piedras en el corazón de Jerusalén, la plaza del mercado bulle. Se envuelve en mentiras e injusticia por la labor del muro. Pero a través del velo, nuestra ciudad aparece desnuda.

שלא רודפת צדק צדק, לא רוצה שלום ?כי אין שלום בלי צדק, רק למה באנו הלום ?מה, חלמנו חלום הניקץ היום

La que no persigue justicia, justicia, no quiere paz. Porque no hay paz sin justicia; entonces, ¿para qué hemos venido aquí? ¿Qué, soñamos un sueño que hoy despertó?

[בית שני] יונתי שוב בחגווי הסלע, מרטט הנץ מעל ובסתר מדרגה לבלע, נפער פי הנפתל זה ארצות הים מאחורינו, אנחנו תשוקתם זה הארצות שמסביבנו, אנחנו זימרתם

[Segunda estrofa] Mi paloma otra vez en las hendiduras de la roca, el temblor del halcón arriba. Y en lo oculto del peldaño para tragar, se abre la boca del artero. Esas son las tierras de ultramar detrás de nosotros: somos su deseo. Esas son las tierras que nos rodean: somos su canción.

זו אותה השיירה בדרך הפונה לים דולק בעקבותיה מלך מרוח בדם מידבר, חייתו גם, עלינו הם כולם

Es la misma caravana por el camino que gira hacia el mar. La sigue un rey untado de sangre. Desde el desierto —también su bestia— todos están sobre nosotros.

[בית שלישי] איך ירושלים מתייפייפת ורוקדת ברבים משתתפת, בטח משתפשפת, עוטיה על עדרים שאלו בפלפולי שריה, לא שיעור ולא קומה רק גפרור חסר בין חצריה וכל חצר הומה

[Tercera estrofa] Cómo Jerusalén se engalana y baila entre la multitud. Participa, seguro se codea, echando sus mantos sobre los rebaños. Preguntaron en las filigranas dialécticas de sus ministros: ni medida ni talla. Sólo falta un fósforo entre sus patios, y cada patio bulle.

וכבר היינו בתנור, עכשיו על המחבת מתפמפמים כבוד שכור, מתפצפצים מעט נשרפים כמעט, נצרפים לאט

Y ya estuvimos en el horno; ahora en la sartén. Hinchamos un honor ebrio, crujimos un poco, casi nos quemamos, nos refinamos lentamente.

[מעבר] ?מה לך כל כך נמרץ שלוח, להתגרד על הסכין די כבר, תן גם לסכין לנוח, כן, רד מהסכין ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות ?שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה, בחסינות מושל ?הזו גאולה? הזה כבודה? כגנב במחתרת יהודה ?ולמי תמכור את "שׂדך" בשנת שמיטה או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית ?בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית ?בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח - גאולה לא נותן או אולי אצבעותיך הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ?מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר? מתורגלות לשמוט

[Interludio] ¿Por qué te lanzas con tanta premura a rascarte en el cuchillo? Basta ya, deja también descansar al cuchillo, sí, bájate del cuchillo. ¿Y ya sabes cumplir la shemitá como es debido, que corres a tomar más y más tierras, con sospecha de fraude, con indicio de robo, al amparo de la oscuridad, con inmunidad de gobernante? ¿Es esto redención? ¿Es este su honor? Como un ladrón que irrumpe, Judá. ¿Y a quién venderás tu “campo” en el año sabático? ¿O quizá te islamices o te cristianices por un año? ¿Y ante quién te harás el inocente, sabático tras sabático, mientras la tierra bajo ti, como sierva, es apresada? ¿A los ojos de quién esto cae en gracia? Tomas tierra — no das redención. ¿O quizá tus dedos están muy, muy, muy, muy, muy apretados, entrenados para aflojar? ¿Diestros para soltar? ¿Acostumbrados a dejar ir?

[גשר] הו מאמא, מאמא אדמה הו מאמא אדמה הו מאמא, מאמא אדמה אדמה, אדמתי עד מותי עד מה אדמ-תי

[Puente] Oh mamá, mamá tierra, oh mamá tierra, oh mamá, mamá tierra, tierra, mi tierra, hasta mi muerte, hasta mi tie—rra.

[בית רביעי] אל תעוררו ואל תעירו שנאה שלא תחפץ רק תצא, אותה כבר לא יחזירו, לא רב, לא שר, לא ש"ץ מישהו עוד יתעורר עלינו, כמקיץ מחלומו נימחה אנחנו ושללינו, נשקע בתהומו

[Cuarta estrofa] No despertéis ni levantéis un odio que no querrá ceder. Apenas salga, ya no lo devolverán: ni rabino, ni ministro, ni oficiante. Alguien aún se alzará contra nosotros, como quien despierta de su sueño, seremos borrados, y nuestro botín, nos hundiremos en su abismo.

לו רק הראיני את מראיך, השמיעני קולך אמת וצדק בשעריך, זה נאווה מראך זה ערב קולך, חן בעיני דודך

Si tan solo me mostraras tu aspecto, me dejaras oír tu voz. La verdad y la justicia en tus puertas: eso embellece tu semblante. Eso vuelve grata tu voz, gracia ante los ojos de tu amado.