הבן אדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם כיצד, מהו בוץ? - עפר ספוג רטיבות כך גם הבן-אדם: עפר הארץ שנאמר, כי עפר אתה ומעפר לוקחת - ספוג כל מיני נוזלים למיניהם רק מה, מתוחכם... תחום ומתוחם בדופן שעיר וחלק למחצה אטום וחדיר לסרוגין ויש לו דמות מסוימת וצורה משלמת, וזה מתוחכם... בשביל בוץ זה מתוחכם, שכן סתם בוץ, כן, סתם בוץ - צורה לו

El ser humano no es sino un pedazo de barro sofisticado. ¿Cómo, qué es el barro? — Tierra empapada de humedad. Así también el ser humano: polvo de la tierra, como está dicho: porque polvo eres y del polvo fuiste tomado — empapado de toda clase de líquidos de diversas especies. Solo que, sofisticado... delimitado y acotado por una pared medio peluda y medio lisa, sellado y permeable por turnos, y tiene cierta figura y una forma completa, y eso es sofisticado... para ser barro, es sofisticado, pues barro común, sí, barro común — tiene forma.

בוץ שמתיבש, מתפורר - של אדמות קלות מעצמו של אדמות כבדות - יש גושים שלא תפורר עם פטיש של חמישה קילו אבל אף גוש כזה לא ייקח את עצמו למסבאה הקרובה ויזמין כוס מים קרים להדביק, נניח וקופסת קמח שיפון להריח איפה... רק תעבר עליו עם הדיסקוס ההידראולי-פנאומטי הבי-דיוטי של שיניצקי, ואתה עושה ממנו מצע זרעים. מה יש לדבר: בוץ שמתייבש - מתפורר

El barro que se seca se desmorona — en tierras ligeras, por sí mismo; en tierras pesadas — hay terrones que no desmenuzarás con un martillo de cinco kilos, pero ningún terrón así se irá a la taberna más cercana y pedirá un vaso de agua fría para pegarse, digamos, y una caja de harina de centeno para oler. Qué va... basta con pasarle el disco hidro‑neumático heavy‑duty de Shinitsky, y lo conviertes en lecho de siembra. Qué hay que hablar: barro que se seca — se desmorona.

וגם בן אדם שמתייבש מתפורר - רק מה, מתוחכם... עטוף ומעוטף, או תחום ומתוחם בתוך ארון ונותן את עצמו להמון חתיכות-בוץ קטנות ומתוחכמות גם הן (אמנם הרבה פחות, אבל בכל-זאת) - ועוזב שלד לצחוק אחרון שנאמר, צוחק מי שצוחק אחרון ואחרון צוחק רק שלד צוחק מי שצוחק, אמר הילד ויש לו מצבה, וכתובת וזה - מתוחכם... שכן סתם בוץ - איזה מצבה יש לו איזה כתובת? אם כן, אמרנו: הבן אדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם

Y también un ser humano que se seca se desmorona — sólo que, sofisticado... envuelto y reenvuelto, o delimitado y encerrado dentro de un ataúd, y se entrega a un montón de pequeños trozos de barro, también ellos sofisticados (cierto que mucho menos, pero aun así) — y deja un esqueleto para la última risa, como se dice, quien ríe último ríe mejor, y el último en reír es solo el esqueleto. “Ríe quien ríe”, dijo el niño, y tiene una lápida y una inscripción, y eso — es sofisticado... pues barro común — ¿qué lápida tiene, qué inscripción? Así pues, dijimos: el ser humano no es sino un pedazo de barro sofisticado.