הוא כבר לא כל כך צעיר, יותר מחמישים והוא עובר זמנים קשים נלחם עם השכן העצבני על החצר כל אחד אומר למות, אבל איתך אני לא מדבר

Ya no es tan joven, tiene más de cincuenta Y está pasando por tiempos difíciles Lucha con el vecino irritable por el patio Todos dicen "morir", pero contigo no hablo

הוא לגמרי לא שקט, חי על הקסט אף פעם לא יודע מה הוא בעצם רוצה מקלל ומתנצל, משתולל ומתקפל הוא בוכה לבד בלילה, כשאף אחד לא מסתכל

No está nada tranquilo, vive al límite Nunca sabe lo que realmente quiere Maldice y se disculpa, se descontrola y luego se repliega Llora solo por la noche, cuando nadie mira

קם כל בוקר ורואה שהלילה מתמשך לא זוכר מאיפה בא ועכשיו לאן ילך מתהפך מצד לצד, קרוע מבפנים מבולבל ומפוצל, הוא חי על כדורים

Se levanta cada mañana y ve que la noche se prolonga No recuerda de dónde vino y ahora adónde irá Se revuelca de un lado a otro, desgarrado por dentro Confundido y dividido, vive a base de pastillas

אין לו זמן לשבת, לאכול כמו בן אדם את הכל הוא שם בפיתה, טס בכביש לפני כולם עוקף מהימין, אחר כך שובר לשמאל היה רוצה להתיישר אבל כבר לא ממש יכול

No tiene tiempo para sentarse, para comer como una persona Lo mete todo en una pita, vuela por la carretera delante de todos Adelanta por la derecha, luego se corta hacia la izquierda Le gustaría enderezarse, pero ya no puede realmente

ביני ובינך, בנינו לבינם בין חושך לאור, בין יבשה לים בין קודש לחול, בין המתוק למר בלי גבול, אין גבול לשום דבר

Entre tú y yo, entre nosotros y ellos Entre la oscuridad y la luz, entre la tierra firme y el mar Entre lo sagrado y lo profano, entre lo dulce y lo amargo Sin frontera, no hay límite para nada

יש גבול ליאוש, אין גבול לתקווה יש גבול לשנאה, אין גבול לאהבה יש גבול למציאות, אין גבול לחלום יש גבול למלחמות, אין גבול לשלום

Hay un límite para la desesperación, no hay límite para la esperanza Hay un límite para el odio, no hay límite para el amor Hay un límite para la realidad, no hay límite para el sueño Hay un límite para las guerras, no hay límite para la paz

מדי פעם הוא נזכר איך כשהיה צעיר היה חלום, היתה תקווה באופק הבהיר אבל עכשיו הוא רואה עננים של חרדה והוא רץ מיד הביתה אחרי העבודה

De vez en cuando recuerda cómo, cuando era joven Había un sueño, había esperanza en el claro horizonte Pero ahora ve nubes de ansiedad Y corre enseguida a casa después del trabajo

טבוע בתוך פקק, חסר אונים, צופר בזעם מדליק את הרדיו וחושב רק על זה, רק לא עוד פעם מעשן כמו קטר, דואג לילדים והדרך אל ליבו כבר רצופה מעקפים

Hundido en un atasco, impotente, tocando la bocina con rabia Enciende la radio y piensa solo en eso, solo que no otra vez Fuma como una locomotora, se preocupa por los niños Y el camino hacia su corazón ya está lleno de desvíos

ביני ובינך, בנינו לבינם בין חושך לאור, בין יבשה לים בין קודש לחול, בין המתוק למר בלי גבול, אין גבול לשום דבר

Entre tú y yo, entre nosotros y ellos Entre la oscuridad y la luz, entre la tierra firme y el mar Entre lo sagrado y lo profano, entre lo dulce y lo amargo Sin frontera, no hay límite para nada