[וורס 1] אני זוכר איך הכל התחיל, תמונות מאלבומים ישנים הבית הישן, צלצולי פעמונים בין פג'ה לתקומה, פתח תקווה ותיקים משוגע על סוס ועגלה מוכר אבטיחים מסתכל אל השמיים מרגיש שזה היה לפני יומיים ועבר כמו שעתיים ביום הראשון של הקיץ דוך לבריכה קופצים ראש למים ילדים רוכבים על אופניים אהבה, אוויר הרים צלול כיין אוכל חם מונח על הכיריים משפחה מושלמת, זה זכרון אותם זמנים הכל היה שונה, אבל הרגיש כל כך נכון כל הסיפור הזה מזמן מאחוריי זוכר בקרים של חורף, נושם אוויר קר, מרגיש חי שלווה ומנוחה גשם שירד היה ברכה, והדלת תמיד פתוחה וזה לא שלא טוב עכשיו פשוט מנחם אותי לדעת שכל הזיכרונות לא לשווא לכל דבר יש זמן ומקום רק חבל שאני לא שם היום

[Verso 1] Recuerdo cómo empezó todo, fotos de álbumes viejos La casa antigua, el tintinear de campanas Entre Fajja y Tkumah, los veteranos de Petaj Tikva Un loco en un caballo con carreta vendiendo sandías Mirando al cielo Siento que fue hace dos días Y pasó como dos horas El primer día del verano, directo a la piscina, nos zambullimos de cabeza en el agua Niños montando en bicicleta Amor, aire de montaña claro como el vino Comida caliente puesta sobre la estufa Familia perfecta, ese es un recuerdo En aquellos tiempos todo era distinto, pero se sentía tan correcto Toda esta historia quedó hace tiempo detrás de mí Recuerdo mañanas de invierno, respiro aire frío, me siento vivo Calma y descanso La lluvia que caía era una bendición, y la puerta siempre estaba abierta Y no es que ahora esté mal Solo me consuela saber que todos los recuerdos no fueron en vano Cada cosa tiene su tiempo y su lugar Solo es una pena que hoy no esté allí

[פזמון + סקראצ'ים] קפוצ'ונים על הראש סוחבים חיים על הכתפיים

[Estribillo + scratches] Capuchas en la cabeza, cargamos la vida sobre los hombros

[וורס 2] מרגיש כמו ימים ימימה כל העולם קרס עלינו בשנייה שאיבדנו את אמא ואחותי הגדולה עד היום מחפשת את עצמה קשורה לסבתא, אולי רואה את אמא בדמותה אני לא מבין גדול עדיין ואני ממש לא מסכן אבל חוויתי על בשרי דבר או שניים יש אנשים רואים שחור לבן, אני רואה אפור ומרוב כאב כבר לא רוצה לזכור כלום, מרגיש כמו בעל מום בתור ילד הייתי בוכה כל לילה, היום אני לא בוכה מכלום ואבא נשאר אותו דבר, אחד שלא נשאר חייב חי עם לב שבור כי הוא איבד את אהבת חייו אי אפשר למחוק ת'זכרונות עכשיו מבין למה סבתא לא נרדמת בלילות נזכרת בתקופת המחנות, סיוטי בלהות איך הלכו אחים ואחיות זה לא הוגן, וככה זה לא עסק אבא אחרי ניתוח לב קורע ת'תחת בשביל להביא הביתה כסף זה לא אמור להיות ככה, איזה סרט הכל היה אמור להיות אחרת, שגרה חוזרת בעתיד יהיה יותר טוב בטוח יותר רגוע, הכל יהיה פחות מתוח תוהים מתי גם לנו יהיה קצת זמן לנוח והחיים עפים כמו עלים ברוח

[Verso 2] Se siente como día tras día Todo el mundo se nos vino abajo en el segundo en que perdimos a mamá Y mi hermana mayor hasta hoy se busca a sí misma Unida a la abuela, quizá ve a mamá en su figura Aún no entiendo gran cosa Y no soy un pobrecito, pero aprendí una que otra cosa en carne propia Hay quienes ven en blanco y negro; yo veo gris De tanto dolor ya no quiero recordar Nada, me siento como un lisiado De niño lloraba cada noche; hoy no lloro por nada Y papá se quedó igual, de los que no le deben a nadie Vive con el corazón roto porque perdió al amor de su vida No se pueden borrar los recuerdos Ahora entiendo por qué la abuela no concilia el sueño por las noches Recuerda la época de los campos, pesadillas de terror Cómo se fueron hermanos y hermanas No es justo, y así no se puede seguir Papá, después de una cirugía de corazón, se parte el lomo para traer dinero a casa No debería ser así, qué película Todo se suponía que sería distinto, la rutina vuelve En el futuro seguro estará mejor Más tranquilo, todo estará menos tenso Nos preguntamos cuándo también nosotros tendremos un poco de tiempo para descansar Y la vida vuela como hojas al viento

[פזמון + סקראצ'ים] קפוצ'ונים על הראש סוחבים חיים על הכתפיים

[Estribillo + scratches] Capuchas en la cabeza, cargamos la vida sobre los hombros

[וורס 3] ועם הזמן הכל משתנה, גם השברים ראיתי אחים ובני דודים הופכים להיות זרים גמורים לכל אחד אמת שונה, מיליון פנים ראיתי מה הזקנה עשתה לסבא וסבתא לאורך השנים וסבא שלי הוא מזמנים ישנים היה קצין משטרה בתקופות תמימות של מוסר וערכים תמיד כיבד את האישה, דאג לפרנס ת'ילדים לא שיקר בחיים, לא רימה אנשים בנאדם קשה, שלרגע לא מסוגל לשבת ולפעמים נראה לי שכל מה שהוא צריך זה אוזן קשבת כי אף אחד לא יודע מה הוא עבר, ומה מחכה מחר אי אפשר לתקן את טעויות עבר וזה רק מכעיס אותו עוד יותר מאז שחיימ'קה נפטר הוא הרגיש שאין לו בשביל מה לחיות יותר כי לקחו לו את הבן הכי אהוב זה לא בושה שזה אמת, אבל עצוב אני יודע מה זה להרגיש כמו סתם עוד אחד להיות מוקף באנשים ולהרגיש לבד והחיים ממשיכים, גם הסיפור ואין לו סוף עצוב, כי הסוף עוד לא גמור אין טעם להתעכב על העבר, זו הוכחה החיים מורכבים מרגעי עצב ושמחה אז המשכנו את חיים בתקווה להשגחה בידיעה שאין דבר יותר יקר ממשפחה

[Verso 3] Y con el tiempo todo cambia, hasta las grietas Vi a hermanos y primos convertirse en completos desconocidos Cada quien con su verdad, un millón de rostros Vi lo que la vejez les hizo a mi abuelo y a mi abuela a lo largo de los años Y mi abuelo es de tiempos antiguos Fue oficial de policía en épocas ingenuas de moral y valores Siempre respetó a la mujer, se ocupó de mantener a los niños Nunca mintió, no engañó a la gente Un hombre duro, incapaz de quedarse quieto ni un momento Y a veces me parece que todo lo que necesita es un oído atento Porque nadie sabe por lo que pasó, y lo que espera mañana No se pueden corregir los errores del pasado Y eso solo lo enfurece aún más Desde que Jaimke falleció, sintió que ya no tenía por qué vivir Porque le arrebataron al hijo más querido No es una vergüenza — es la verdad, pero es triste Sé lo que es sentirse como uno más del montón Estar rodeado de gente y sentirse solo Y la vida sigue, también la historia Y no tiene un final triste, porque el final aún no está terminado No tiene sentido detenerse en el pasado — es la prueba La vida está hecha de momentos de tristeza y alegría Así seguimos con la vida, con la esperanza de la providencia Sabiendo que no hay nada más valioso que la familia