לא נפרח כבר פעמיים, והרוח על המים
יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות
שמה בין איבי הנחל, בשעה אחת נשכחת
זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות
Ya no floreceremos dos veces, y el viento sobre las aguas
esparcirá un silencio frío sobre nuestros rostros pálidos.
Allí, entre los juncos del arroyo, en una hora olvidada,
nuestros recuerdos musgosos se acurrucan contra los muros.
בלי תוגה, כפופי צמרת, בלוריות שיבה נבדרת
באשר יפות התואר, בין שריקות העדרים
תפנוקי גוון ירטיטו, בלכתן לרחוץ בזרם
נכלמים נשפיל עיננו, אל המים הקרירים
Sin pesar, con copas inclinadas, melenas canas dispersas,
donde están las hermosas, entre los silbidos de los rebaños,
los delicados matices vibrarán al ir a bañarse en la corriente;
avergonzados, bajaremos la mirada hacia las aguas frías.
לא נוסיפה עוד לנוע, משתאים נביט ברוח
איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים
תאנה חנטה פגיה, והנשר היגע
אל קינו חזר בחושך מדרכי האלוהים
Ya no seguiremos moviéndonos; asombrados miraremos al viento,
cómo él, junto con las aguas, deshace las rocas.
La higuera cuajó sus frutos verdes, y el águila fatigada
volvió a su nido en la oscuridad desde los caminos de Dios.
,הרדופים שלי, כמוני, וכמוך שכל ימייך
את פרחי האור שלנו את פיזרת לכל רועה
,לא עופות מרום אנחנו, ואל גובה השמיים
גם אתם, גם אנוכי - לא נגיע כנראה
,Mis adelfas, como yo — y como tú, todos tus días —
dispersaste nuestras flores de luz a cada pastor.
,No somos aves de altura, y a la altura de los cielos
ni ustedes ni yo, al parecer, llegaremos.
רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת
מן הואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות
עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך
עם פכפוך פלגים, עם רחש הרדופים ליד החוף
Sólo en la montaña, sobre la línea de la cresta, alguien sigue andando,
desde el uadi y la piedra, a las crestas, hacia los vientos,
hasta que, bajo el manto de la tarde, vuelva a ti el resplandor
con el borboteo de los arroyos, con el susurro de las adelfas junto a la orilla.
