היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא
במשעולים בין דגניה לכינרת
עמדה עגלת חיי העמוסה
Hubo noches, las recuerdo,
las llevaré hasta el fin de mis días.
En los senderos entre Degania y el Kineret
se alzaba el carro cargado de mi vida.
והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת
אני בניתי בית לשבתך
את תרקמי בערב לי כותונת
אני אנהג ביום את עגלתך
Y él se acercó: «Escúchame, pequeñita,
he construido una casa para que vivas.
Por la tarde me bordarás una camisa,
y de día yo conduciré tu carreta».
הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר
הוא נהג עגלות לשדה הרחב
ואני לו כותונת הייתי רוקמת
כותונת של תכלת עם פרח זהב
Entonces él era claro y alto, como un cantor,
conducía carretas hacia el campo vasto,
y yo le bordaba una camisa,
una camisa celeste con una flor dorada.
היו לילות, אני אותם זוכרת
והוא את העצים בגן העיד
את השבילים בין דגניה לכינרת
כי רק אותי ישמור לו לתמיד
Hubo noches, las recuerdo,
y él ponía por testigo a los árboles del jardín,
a los senderos entre Degania y el Kineret,
que solo a mí se guardaría para siempre.
היה הולך ושב אלי קודח
היה נושא דמותי ממול פניו
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?
Se iba y volvía a mí, febril,
llevaba ante su rostro mi imagen.
Decidme, ¿hay entre vosotros quien sepa
adónde fue y no volvió?
אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת
כותונת של תכלת עם פרח זהב
Entonces yo lloraba, entonces me asombraba,
por campos lejanos aún iba hacia él;
yo aún llevo su camisa bordada,
una camisa celeste con una flor dorada.
היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא.
Hubo noches, las recuerdo,
las llevaré hasta el fin de mis días.
