בוא נתחיל מהסוף אפילו שהוא לא טוב אבל הרי בתוך כל התחלה מחכה איזה סוף אז למה לעקוף? בוא ונגיד על המילה

Давай начнём с конца, пусть он и не хорош. Ведь в каждом начале ждёт какой‑то конец, так зачем обходить? Давай поговорим о слове.

הסוף היה שהעניין נגמר כלומר מצחיק, כלומר ממש נגמר כי יש איזה קשר לא כל כך שביר קוברים אותו ביחד והוא עוד באוויר

Конец был в том, что всё закончилось, то есть забавно, то есть по‑настоящему закончилось, ведь есть какая‑то связь не такой уж хрупкой — хоронят её вместе, а она всё ещё витает в воздухе.

יש אהבות שמתחילות רחוק והן גם כאלה תקועות עמוק ואין לך איפה איך להסתתר אין בעצם חשק, זה לא נחוץ יותר

Есть любви, что начинаются издалека, и они тоже — такие, застрявшие глубоко, и тебе негде спрятаться, по сути, нет уже желания — это больше не нужно.

וכך אני עומד לי וזוכר סיפור כאילו של אדם אחר שלו הלב כמו פעם, לא כואב רק עוד קצת אותה אוהב

И вот я стою и вспоминаю историю, как будто о другом человеке, у которого сердце, как прежде, не болит, лишь ещё немного любит её.

טוב, מתי זה התחיל? שבע עשרה זה הגיל שבו הלב הוא עניין בוער הסיפור הוא רגיל וכל מגע קליל ואת הנשימה כמעט עוצר

Ну, когда это началось? Семнадцать — тот возраст, в котором сердце — дело пылкое, история обычная, и каждое лёгкое прикосновение почти останавливает дыхание.

שני ילדים כמו חתן כלה ותל אביב מרחק כמו תפאורה הולכים ורואים רק אחד את השני וכל השאר הוא רגע בו רק תהיי שלי

Двое детей — как жених с невестой, а Тель‑Авив — вдали, как декорация, идут и видят лишь друг друга, а всё остальное — миг, в котором только будь моей.

והשנים עברו כמו חלום והרחובות עוברים כאן גם היום ויש פעמים שאני הולך לבד בכל המקומות שהלכנו יד ביד

И годы прошли, как сон, а улицы здесь и сегодня всё те же, и случается, что я иду один по всем местам, где мы ходили рука об руку.

ואז אני הולך לי וזוכר סיפור כאילו של אדם אחר שלו הלב כמו פעם, לא כואב רק עוד קצת אותה אוהב

И тогда я иду и вспоминаю историю, как будто о другом человеке, у которого сердце, как прежде, не болит, лишь ещё немного любит её.

יש אהבות שמתחילות רחוק והן גם כאלה תקועות עמוק הולכות איתך הלאה רדומות בגוף מנגנות גם זמר כמעט שלא עצוב

Есть любви, что начинаются издалека, и такие — застрявшие глубоко, они идут с тобой дальше, дремля в теле, и играют мелодию почти не грустную.

וכך אני עומד לי ומזמר סיפור כאילו של אדם אחר שלו הלב כמו פעם, לא כואב רק עוד קצת אותה אוהב שלו הלב כמו פעם, לא כואב רק עוד קצת אותה אוהב

И вот я стою и напеваю историю, как будто о другом человеке, у которого сердце, как прежде, не болит, лишь ещё немного любит её, у которого сердце, как прежде, не болит, лишь ещё немного любит её.