אל מול עיני חולפות עכשיו תמונות רכבת לילה עמוסת קרונות בחלונות מוארים בתמונה אחת עוד ילד באחרת גג ודלת כה מוכרים

Перед моими глазами сейчас мелькают картины ночной поезд, нагруженный вагонами, в освещённых окнах. На одном снимке — ещё ребёнок, на другом — крыша и дверь, такие знакомые.

אני רואה ספסל ותחנה ויד מונחת על כתף קטנה וחיוכים חמים מישהו עצום עיניים הצוחק עד לב שמיים נער תמים

Я вижу скамью и станцию, и руку, лежащую на маленьком плече, и тёплые улыбки. Кто-то с закрытыми глазами, смеётся до самых небес, невинный юноша.

איזה עולם מוזר עולם מוזר

Какой странный мир Странный мир

שפתיים לוחשות באפילה רואה ולא שומעת אף מילה לפני הנשיקה איך שימרנו את הטעם איך הלב הכה כמו רעם עד השתיקה

Губы шепчут во тьме вижу и не слышу ни слова перед поцелуем как мы сохраняли вкус как сердце билось, как гром до тишины

איזה עולם מוזר איך הזמן שלי נוסע ואני היטב יודע איש לא חזר אל קו ההתחלה זוהי רק משאלה

Какой странный мир как моё время мчится и я хорошо знаю никто не вернулся к линии старта это лишь желание