יצאנו אט, חיוור היה הליל במרחקים הבליחו האורות ואת היית יפה כשתי עינייך עת הדמעות היו בן עצורות

Мы вышли медленно, бледна была ночь Вдали мерцали огни И ты была прекрасна, как твои глаза когда слёзы в них были сдержаны

ילל התן, ואת הלכת לכרם ודמעתך נשרה כמו שרף ואת זכרת את השעות בטרם יצאנו במשעול הצר לקרב

Завыл шакал, а ты пошла в виноградник И твоя слеза упала, как смола И ты вспомнила те часы, прежде чем мы вышли по узкой тропе на бой

ואת זכרת צחוקנו כמו נחל ואת זכרת ריקוד ומפוחית ואת זכרת את ערימת השחת ואת מגע ידו של היחיד

И ты вспомнила наш смех, как ручей И ты вспомнила танец и губную гармошку И ты вспомнила стог сена И прикосновение руки того единственного

ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט

И если ты осталась, и одиночество обнимает И ты медленно шагаешь по виноградникам Ты потому будешь ждать так тихо Мы расстались и улыбнулись взглядом