הייתי ילד בשיעור תנ"ך
והמורה אמר: ספרים נפתח
בישעיהו פרק ב'
את פסוק ד' נקרא כעת
Я был ребёнком на уроке Танаха
и учитель сказал: откроем книги
в книге Исаии, глава 2
стих 4 прочтём сейчас
עוד אני זוכר את התרגשות הרגע
זה פסוק שלא אשכח
וגם היום עובר בי רטט חום
כמו פעם בשיעור תנ"ך
Я всё ещё помню волнение того мгновения
Это стих, который я не забуду
И сегодня меня охватывает тёплая дрожь
как тогда на уроке Танаха
"וכיתתו חרבותם לאתים
וחניתותיהם למזמרות"
"לא ישא גוי אל גוי חרב
ולא ילמדו עוד מלחמה"
"И перекуют мечи свои на орала
и копья свои — на серпы"
"Не поднимет народ на народ меч
и не будут более учиться войне"
בסוף החושך אור
ואם נזרע – נקצור
בחיינו, בימינו
יתממש פסוק בזה הדור
В конце тьмы — свет
и если посеем — пожнём
в нашей жизни, в наши дни
стих исполнится в этом поколении
"וכיתתו חרבותם לאתים
וחניתותיהם למזמרות"
"לא ישא גוי אל גוי חרב
ולא ילמדו עוד מלחמה"
"И перекуют мечи свои на орала
и копья свои — на серпы"
"Не поднимет народ на народ меч
и не будут более учиться войне"
