ארץ עצובה יושבת לה על שפת תהום וחושבת אם לחיות או שלקפוץ היום כל גיבוריה מלח שיבש מתוך עיניי אבות ואימהות

Грустная страна сидит на краю бездны и думает, жить ли или прыгнуть сегодня. Все её герои — соль, высохшая на глазах отцов и матерей.

רעש ושלווה פנייך אור ושיממון התעורר לו משינה הגולם על בוריו חורשים בשדות העצב רועים את הצאן בלי מלך כל מי שראה עתיד אתמול שותק היום

Шум и тишина, твоё лицо — свет и запустение. Голем проснулся ото сна как следует. Пашут поля печали, пасут стадо без царя, всякий, кто вчера видел будущее, сегодня молчит.

ואין מקום ואין מקום ואין מקום עוד מלבדך אז בשבילך הכל

И нет места, и нет места, и нет места больше, кроме тебя, — тогда для тебя всё.

שובי אהובה אלייך אין זמן לחכות את חיה לך בדמי ימייך גשר מט לנפול חולקים את אותו ירח אחד על שני צורח ומסביב הזאבים אורבים מכל פינות

Вернись, любимая, к себе — нет времени ждать. Ты живёшь в расцвете своих лет. Мост вот-вот рухнет. Делим одну и ту же луну, один на другого кричит, а вокруг волки подстерегают со всех углов.

ואין מקום ואין מקום ואין מקום עוד מלבדך אז בשבילך הכל

И нет места, и нет места, и нет места больше, кроме тебя, — тогда для тебя всё.

עוד יש לנו עם ועוד יש לנו ים ויש לנו סיפור עוד יש לנו עם ועוד יש לנו ים ויש לנו סיפור סיפור

У нас всё ещё есть народ, и у нас всё ещё есть море, и у нас есть история. У нас всё ещё есть народ, и у нас всё ещё есть море, и у нас есть история, история.

שמש עוד תזרח לה על העשב האדום אור חדש יפציע את החושך ובת קול תפיל דמיונות על חרב נשוב לחבק עד ערב מכל זרועות עולם ידעו שדוד הוא גדול

Солнце ещё взойдёт над красной травой, новый свет пронзит тьму, и эхо повергнет иллюзии под меч, мы вновь будем обниматься до вечера, со всех концов мира узнают, что Давид велик.