חופים הם לפעמים געגועים לנחל
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף
Берега — это иногда тоска по ручью.
Я как-то видел берег,
который ручей покинул,
с разбитым сердцем из песка и камня.
И человек, и человек тоже иногда может
остаться покинутым и без сил,
совсем как берег.
גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו
И раковины,
как берега, как ветер,
и раковины — это иногда тоска
по дому, который мы всегда любили,
который был, и только море
поёт там в одиночестве свои песни.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
Так, среди раковин в сердце человека его юность поёт ему.
