ממש שניה לפני שעמדתי לקפוץ
אל החיים כמו אל תוך מים קרים
אם לא תפלי נכון אומר לי הקול
הפעם לא יהיה את מי להרים
מסתובבת, עוזבת לא עוזבת כבר אי אפשר לסגת
Justo un segundo antes de que estuviera a punto de saltar
a la vida como a agua fría,
«Si no caes bien», me dice la voz,
esta vez no habrá a quién levantar.
Doy vueltas, me voy, no me voy — ya no es posible retroceder.
הנפילה הזאת חופשית מפחדים
כאילו כך צריכים לחיות בני האדם
איך זה שלא קפצתי כל השנים
גם אם איחרתי. עוד אפגוש אותך שם
מתכוונת, נושמת מתקיימת כבר לא רוצה לסגת
Esta caída está libre de miedos,
como si así debieran vivir los seres humanos.
¿Cómo es que no salté todos estos años?
Aunque haya llegado tarde, aún te encontraré allí.
Decidida, respiro, existo — ya no quiero retroceder.
אף אחד לא חולם עליי
בא תציל אותי תגלה אולי
גם אני שמחה לא פחות ממך
תחבק אותי בשביל עצמך
כי עייפתי כבר לדמיין אותך פה איתי
Nadie sueña conmigo.
Ven, sálvame — quizá descubras
que yo también soy feliz no menos que tú.
Abrázame por ti,
porque ya me cansé de imaginarte aquí conmigo.
עכשיו פוגשת את עצמי בסיבוב
אני קוראת לו הסיבוב המהיר
כשהסכוי אומר להיות או לחדול אני בוחרת לשם ת'מחיר האחזת, עוזבת לא עוזבת כבר אין לאן לסגת
Ahora me encuentro conmigo misma en la curva;
la llamo la curva rápida.
Cuando las probabilidades dicen «ser o dejar de ser», elijo pagar el precio.
Aferrándome, me voy, no me voy — ya no queda adónde retroceder.
