אחרי הכול אני עוד כאן וגם הסיפור שלי נראה כמו סרט עשרים וחמש שנה שהכול מושלם עשרים וחמש שנה שהוא פותח לי ת׳דלת

Después de todo, todavía estoy aquí Y mi historia también parece una película Veinticinco años en que todo es perfecto Veinticinco años en que él me abre la puerta

אני מצאתי משמעות וגם סיבה להתקיים באהבה וגם בשקט ההצלחות בנו ת'רעש ות'סביבה הכישלונות בנו חומה ומערכת

Encontré un significado y también un motivo Existir en el amor y también en el silencio Los éxitos construyeron el ruido y el entorno Los fracasos construyeron un muro y un andamiaje

ובשנות השלושים לחיי תהיה גם מהות אנשק את אשתי ואומר לה תודה על ילד שיביא איתו רגעים של אושר ושלמות כי לשריטות כמו שלי ושלה צריך שושלת

Y en mis treinta también habrá esencia Besaré a mi esposa y le diré gracias por un hijo Que traerá consigo momentos de dicha y plenitud Porque para “rasguños” como los míos y los de ella se necesita una estirpe

ואבטיח לתת להם שקט שלווה יציבות בתקווה שבגיל ארבעים יהיה גם שכל ואחשוף סימני ניסיון צלקות של בגרות שיעזבו את הבלוק, שישחקו כדורגל

Y prometo darles silencio, serenidad, estabilidad Con la esperanza de que a los cuarenta habrá también seso Y mostraré señales de experiencia, cicatrices de madurez Que se vayan del bloque, que jueguen al fútbol

אחרי הכול באנו להיות קווים לדמותו נפש א-לוה ונקודה של אור באנו לראות איך הורסים הכול מתקנים מחדש פתאום יותר גדול

Después de todo, vinimos a ser a Su imagen Un alma divina y un punto de luz Vinimos a ver cómo lo destruyen todo Reparando de nuevo, de pronto más grande

תודה על הזכות תודה על הרגש תודה על אסור ועל הדרך לשכל תודה על תפילות על הלבן שבדגל עד מאה עשרים שנים של בצפר

Gracias por el privilegio Gracias por la emoción Gracias por lo prohibido Y por el camino hacia la sabiduría Gracias por las oraciones Por el blanco de la bandera Hasta ciento veinte años de escuela

אחרי הכול אני עוד כאן אחרי צרות שהתפשטו כמו גחלת תקופות עם כולם ותקופות של לבד בעולם שלא ידעתי מה צריך ומי בעצם

Después de todo, todavía estoy aquí Tras penas que se propagaron como una brasa Épocas con todos y épocas de estar solo en el mundo Cuando no sabía qué hacía falta y quién, en realidad

אני חיפשתי חברים חיפשתי שיטה איזה רב שישים עליי יד ופתאום בסדר שימצאו היגיון בדבריי וישיבו מילות של תקווה שזו רק עוד קליפה, עוד חלק מהדרך

Busqué amigos, busqué un método Algún rabino que pusiera su mano sobre mí y de pronto todo esté bien Que encuentre lógica en mis palabras y me devuelva palabras de esperanza Que esto es solo otra cáscara, otra parte del camino

אז שניפול ונקום וניפול ונקום אין דבר מה שלא נשאר שלנו, לא שלנו בכלל שנלמד לשחרר כשצריך ולתפוס כשחייב שנפזר אהבה ונפסיק לזיין ת׳שכל

Que caigamos y nos levantemos, y caigamos y nos levantemos — no pasa nada Lo que no se queda como nuestro no es nuestro en absoluto Que aprendamos a soltar cuando hace falta y a agarrar cuando hay que Que esparzamos amor y dejemos de joder la cabeza

שבשנות השישים לחיינו תהיה גם בריאות אני נשבע שגם שם אנשק אותה כל בוקר ונצחק בדיבור של אמת חזרה לתמימות שחיפשנו כל החיים אז מה הבנו בעצם ?

Que en nuestros sesenta haya también salud Juro que aun entonces la besaré cada mañana Y reiremos hablando con verdad — un regreso a la inocencia Que buscamos toda la vida, así que ¿qué entendimos en realidad?

שאחרי הכול באנו להיות קווים לדמותו נפש א-לוה ונקודה של אור באנו לראות איך הורסים הכול מתקנים מחדש פתאום יותר גדול

Después de todo, vinimos a ser a Su imagen Un alma divina y un punto de luz Vinimos a ver cómo lo destruyen todo Reparando de nuevo, de pronto más grande

תודה על הזכות תודה על הרגש תודה על אסור ועל הדרך לשכל תודה על תפילות על הלבן שבדגל עד מאה עשרים שנים של בצפר אחרי הכול עוד אני שר ומנגינותיי ילווני עד גן עדן ואולי עוד מוקדם להפקיד כאן פיסה מחיי כי עודני חי, עודני במשמרת וחלילה אנ'לא מתערב זה רק הוא שמחליט רק חשוב לי שאם הוא שומע שם את תפילתי שאם אזכה לגבורות אז שהיא תזכה יחד איתי כי בלעדיה אני מפחד ללכת

Gracias por el privilegio Gracias por la emoción Gracias por lo prohibido Y por el camino hacia la sabiduría Gracias por las oraciones Por el blanco de la bandera Hasta ciento veinte años de escuela Después de todo aún canto Y mis melodías me acompañarán hasta el Jardín del Edén Y quizá aún es temprano para dejar aquí un trozo de mi vida Porque aún vivo, aún estoy de guardia Y que Dios no lo quiera, no me entrometo — solo él decide Solo me importa que, si él escucha allí mi oración, Si me toca llegar a la vejez, que ella también lo merezca conmigo, Porque sin ella me da miedo irme