בוכיה לבד בלילה ליד מדורה דולקת הגיטרה בצליליה מנפצת את השקט היא מלכת הקרנבלים ומעל הזמן היא גשר עם החלומות של פעם מחדשת את הקשר

Llorando sola en la noche junto a una hoguera encendida La guitarra, con sus tonos, hace añicos el silencio Es la reina de los carnavales y, más allá del tiempo, es un puente Con los sueños de antaño renueva el lazo

שברירית ורגישה, מנחמת ותומכת בשמחה וגם בעצב אחרי תמיד הולכת

Frágil y sensible, que consuela y sostiene En la alegría y también en la tristeza, siempre me sigue

בקלות היא מתמסרת באקורד היא מלטפת אל גופי כך היא נצמדת ובצליל אותו עוטפת שום דבר כבר לא יצליח להפריד עוד בינינו מיתרים קושרים בכוח, מחברים לעד את שנינו

Con facilidad se entrega; con un acorde acaricia A mi cuerpo así se aferra y con el sonido lo envuelve Nada logrará ya separarnos Cuerdas que atan con fuerza, uniendo para siempre a los dos

שברירית ורגישה, מנחמת ותומכת בשמחה וגם בעצב אחרי תמיד הולכת

Frágil y sensible, que consuela y sostiene En la alegría y también en la tristeza, siempre me sigue