אין מה לשתוק אני בא מרחוק זה כואב בי עמוק עד העצם אני לא מרגיש מיוחד יש לי שקט לבד אני לא צריך אף אחד זה דוקר ובטוח שטוב לי איתך ואסור לי כל כך אל תתן אל תסלח ובעצם נשאר לי רק הרס עצמי במראה ממולי שוכב ילד שלא מפחד

No hay motivo para callar, vengo de lejos, me duele hondo hasta los huesos. No me siento especial, tengo silencio a solas, no necesito a nadie — eso pincha. Y seguro que me hace bien contigo, y no debo tanto — no des, no perdones, y en realidad, solo me queda la autodestrucción; en el espejo frente a mí yace un niño que no tiene miedo.

מקצת ערפל שקצת לא רואים אולי במקרה, אולי לפעמים

Un poco de niebla que casi no se ve. Quizá por casualidad, quizá a veces.

אין מה לכעוס יש לי יין בכוס יש לי לילה ויש לי אותך אבל את לא רגילה בלילות אין לך מה לגלות את שותקת ואני מבקש תעזרי לי תאמרי רק מילה מבקש מחילה אם זה שוב בגללה אז עזבתי כי היא גם לא חצי ממך היא רק צל אני לא טועה אני לא מתבלבל

No hay por qué enojarse, tengo vino en la copa, tengo la noche y te tengo a ti. Pero no estás acostumbrada; por las noches no tienes nada que revelar. Tú callas y yo pido: ayúdame. Di solo una palabra, pido perdón; si otra vez es por ella, entonces me fui, porque ella ni siquiera es la mitad de ti, es solo una sombra. No me equivoco, no me confundo.

מקצת ערפל שקצת לא רואים אולי במקרה, אולי לפעמים אולי אהיה משהו אחר רק בשבילי מהיום אני לא משקר לעצמי

Un poco de niebla que casi no se ve. Quizá por casualidad, quizá a veces. Quizá sea algo distinto. Solo para mí, desde hoy no volveré a mentirme.

ובחדר אנחנו לומדים להמר לחייך לשקר אין מה להסתתר

Y en la habitación aprendemos a apostar, a sonreír, a mentir; no hay nada que ocultar.