[בית 1]
אני צריך טיפה אוויר
הכל מרגיש ממש סביר
כולם תקועים בין הקווים
ורוב הזמן כולם רבים
אולי כולנו אבודים
במרחבים במימדים
רוצים להיות שוב ילדים
שואפים גבוה כי כל הזמן יורדים
[Verso 1]
Necesito un poco de aire.
Todo se siente bastante normal.
Todos están atascados entre las líneas.
Y la mayor parte del tiempo todos discuten.
Quizá todos estamos perdidos.
En los espacios, en las dimensiones.
Queremos volver a ser niños.
Apuntamos alto porque todo el tiempo caemos.
[פזמון]
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
[Coro]
Intento mantener la calma.
Espero que todo se arregle.
Siempre estoy listo para ser un amigo.
Procuro ser cuidadoso para que nada se rompa.
Intento mantener la calma.
Espero que todo se arregle.
Siempre estoy listo para ser un amigo.
Procuro ser cuidadoso para que nada se rompa.
[בית 2]
לוקח זמן להתבונן
כי רוב הזמן אני מתגונן
ושהרגש משתולל
אז שם ההגיון נופל
אז מאחל לי סבלנות
ומאחל לי גם כנות
כי על ליבי אינספור דברים
עד שאדביק את השברים אני
[Verso 2]
Toma tiempo contemplar.
Porque la mayor parte del tiempo me defiendo.
Y cuando la emoción se desboca,
allí la razón se derrumba.
Así que me deseo paciencia,
y también me deseo honestidad,
porque en mi corazón hay incontables cosas,
hasta que pegue los pedazos, yo...
[פזמון]
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
[Coro]
Intento mantener la calma.
Espero que todo se arregle.
Siempre estoy listo para ser un amigo.
Procuro ser cuidadoso para que nada se rompa.
Intento mantener la calma.
Espero que todo se arregle.
Siempre estoy listo para ser un amigo.
Procuro ser cuidadoso para que nada se rompa.
[וורס]
אני מרגיש את זה בעצמות
זה משתלט עליי, שלו, עיניים עצומות
זה בא אליי בלי התרעה
זה בא בהפתעה, לא משנה, כל עוד זה בא
הקהל מוחא כפיים, אני מתרגש
את ההרגשה הזאת שוב אני פוגש
עוזב את השגרה בצד עכשיו
עוזב את הצבא ואת כל מה שרע עכשיו
החורף קשה פה בבירה, מאמי
יושב בחדר, וסולל את הדרך לגראמי
מקפל מילים כמו אוריגמי, המוזה
מלטפת ואז שוטפת את הכול מחדש כמו צונאמי
אני רוצה לקחת נשימה
לקחת טעימה, מהעולם, לגימה
של מים שזורמים בך מכל הצדדים מותק
את אין סופית, אני ממלא ממך כדים, מותק
זה לא מסובך כמו שזה ניראה
החיים הם לא עובדה אחת – יש סטירה
מצלצלת השפופרת, גבר תענה
עולם בקצב משתנה
כן אני שנים תופס במות, עדיין לא רואה תוצר
מפליג עם הספינה שלי, בשביל למצוא אוצר
מזל שיש לי אפשרות לדמיין את המחר
עד המחר יש את היום, ורק היום אני משוחרר
[Verso]
Lo siento en los huesos.
Me invade, en calma, con los ojos cerrados.
Llega a mí sin aviso.
Llega de sorpresa; no importa, con tal de que llegue.
El público aplaude, me emociono.
Vuelvo a encontrar esa sensación.
Dejo la rutina a un lado ahora,
dejо el ejército y todo lo que es malo ahora.
El invierno es duro aquí en la capital, mami,
sentado en la habitación, allanando el camino al Grammy.
Doblo palabras como origami, la musa
acaricia y luego lo arrasa todo de nuevo como un tsunami.
Quiero tomar un respiro,
tomar una probada — del mundo — un sorbo,
de agua que fluye en ti desde todos los lados, nena,
eres infinita, lleno cántaros de ti, nena.
No es tan complicado como parece,
la vida no es un solo hecho: hay una bofetada,
suena el auricular, hermano, contesta,
el mundo cambia de ritmo.
Sí, llevo años subiéndome a escenarios, aún no veo resultado,
navego con mi barco para encontrar un tesoro,
por suerte tengo la capacidad de imaginar el mañana,
hasta mañana está el hoy, y solo hoy soy libre.
