בוקר, מתעורר חיוור והעיניים עוד דבוקות מעודף חלומות ריק בפנים, בחוץ עומדת עיר בלי רחמים רק סימנים של שקט מזויף ולא מתאים פעמוני הכנסיות קוראים הביתה כשגופך נוגע בי, קר כמו דת זרה כמו דת זרה

Por la mañana, despierto pálido y los ojos aún pegados por exceso de sueños vacío por dentro, afuera se yergue una ciudad sin piedad sólo señas de un silencio falso y fuera de lugar las campanas de las iglesias llaman a casa cuando tu cuerpo me toca, hace frío como una religión extraña como una religión extraña

פיסות של כלום חולפות ביעף נמסות כמו שעווה על שיש פיסות של כלום חולפות בזעף מתפזרות לאט לאט, כמו קש ברוח סתם עוד יום ראשון

Pedazos de nada pasan a toda prisa se derriten como cera sobre mármol pedazos de nada pasan con furia se dispersan poco a poco, como paja al viento sólo otro domingo

בוקר מכושף עולה בא ומוחק ולא משאיר הרבה רק סדקים, בחוץ אפילו החיים שותקים רק רגעים של חסד מדומה ולא נעים פעמוני הכנסיות אומרים לברוח כשגופך נוגע בי, קר כמו אש זרה כמו אש זרה

Una mañana hechizada se alza viene, borra y no deja mucho sólo grietas; afuera, hasta la vida calla sólo momentos de una gracia ilusoria, y no es agradable las campanas de las iglesias dicen que huyas cuando tu cuerpo me toca, frío como un fuego extraño como un fuego extraño

פיסות של כלום חולפות ביעף נמסות כמו שעווה על שיש פיסות של כלום חולפות בזעף מתפזרות לאט לאט, כמו קש ברוח סתם עוד יום ראשון

Pedazos de nada pasan a toda prisa se derriten como cera sobre mármol pedazos de nada pasan con furia se dispersan poco a poco, como paja al viento sólo otro domingo