כמה זה לחוץ אז למה עיר?
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר
אנ'לא עובד קשה בשביל להיות עשיר.
לא מחפש כפיים אם זה לא בסוף ה-
עד שמצאתי מה חיפשתי קצת הרגשתי תקוע
כמו שליח שלא קולט שבקיבוץ אין רחוב
"אתה רואה פח?"
"יש פה באמפר"
"וואה וואה אתה לא קרוב"
עד שמשהו נפתח בי
כמו השער הצהוב
לא ידעתי שחיפשתי אז זקנה על קלנועית
שתצא עלי
"בחור אתה טס כמו חללית"
וואלה.
פה זה לא מירוץ
פה לא צריך ללחוץ
פה לא נורא אם לא יהיה חרוז
חרוז.
ניסיתי אז לפרוח בבטון המזוין
לקח לי זמן לקלוט שהבטון עושה לי פריחה
לקח לי זמן לענות לכל מי שאמר
"שמע אתה גר רחוק"
נכון אחי, גר רחוק, ממך
כמה זה לחוץ אז למה עיר
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר
לא עובד קשה בשביל להיות עשיר
לא מחפש כפיים אם זה לא בסוף השיר
והיו ימים הייתי קצת עכבר העיר
אלחוטי, אחותי זה השביל של האופניים שם
בסוף אפילו לא עכבר הכפר
סתם בן אדם
שאוהב לגור בחור
ולקרוא לו מרכז העולם
או פריפריה? סרט מלחמה או בית שאן אימפריה?
רמקולים על שפת כינרת, טבריה, אחלה צחוקים או טרגדיה?
ניסמן, נראה לי איזה ילד שינה את הערך של האסי בויקיפדיה
עזוב ג'ימבו שחרר
אל הגליל והבקעה לערבה ולגולן
משפחות עולות בסופ"שים כמו לכותל
חלומות מתוקים
על שדות ירוקים
אבל כל הדרכים
מובילות לחדר אוכל
לא רוצה לריב על חניה
א-הה
למה לי לגור בתוך אתר בניה?
תן לי מיקרופון וגופיה.
יאאלה ג'ימבו קח אותי לפטריה.
יושבים פה בקיבוץ חושבים מה לעשות
חיים לנו בסרט כאילו יש אפשרויות.
רוצה ליפול על פיצה אבל היא תגיע עוד יומיים
רוצה לצאת לדרינק? סע שעתייים!
אבל יש פה ים שקט
ויים התראות
ויים דשא
ויש פה גם ים ממטרות
ויים שמש
שמשזפת ים לטאות
ויש פה ים ים
ים בריכות
כמה זה לחוץ אז למה עיר
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר
לא עובד קשה בשביל להיות עשיר
¿Cuánta presión, entonces para qué ciudad?
Relajado en el kibutz a mitad de precio
No trabajo duro para ser rico.
No busco aplausos si no es al final de la—
Hasta que encontré lo que buscaba me sentí un poco atascado,
como un repartidor que no capta que en un kibutz no hay calles.
“¿Ves un contenedor?”
“Hay un tope aquí.”
“Guau, guau, no estás cerca.”
Hasta que algo se me abrió,
como la puerta amarilla.
No sabía que buscaba—que una anciana en un scooter
me saliera con:
“Chico, vas volando como una nave.”
Vala.
Aquí no es una carrera,
aquí no hace falta apretar,
aquí no pasa nada si no hay rima.
Rima.
Intenté florecer en el hormigón armado—
me tomó tiempo captar que el hormigón me da sarpullido.
Me tomó tiempo contestar a todos los que dijeron:
“Escucha, vives lejos”.
Cierto, hermano, vivo lejos—de ti.
¿Cuánta presión, entonces para qué ciudad?
Relajado en el kibutz a mitad de precio,
no trabajo duro para ser rico,
no busco aplausos si no es al final de la canción.
Y hubo días en que fui un poco ratón de ciudad—
inalámbrico; hermanita, ahí está el carril bici.
Al final ni siquiera ratón del pueblo,
sólo una persona
a la que le gusta vivir en medio de la nada
y llamarlo el centro del mundo.
¿O periferia? ¿Película de guerra o Beit She’an imperio?
Altavoces en la orilla del Kineret, Tiberíades—¿buenas risas o tragedia?
Nisman, me parece que algún niño cambió la entrada del Asi en Wikipedia.
Déjalo, Jimbo, suéltalo.
Hacia la Galilea y el Valle, al Aravá y al Golán—
las familias suben los fines de semana como al Muro Occidental.
Sueños dulces
sobre campos verdes,
pero todos los caminos
conducen al comedor.
No quiero pelear por estacionamiento,
ajá.
¿Para qué vivir dentro de una obra?
Dame un micrófono y una camiseta de tirantes.
Dale, Jimbo, llévame a la Pitria.
Sentados aquí en el kibutz pensando qué hacer,
viviendo como en una película como si hubiera opciones.
Quiero caer en una pizza, pero llegará en dos días.
¿Quieres salir por un trago? ¡Conduce dos horas!
Pero aquí hay un mar de quietud,
y un mar de notificaciones,
y un mar de césped,
y también un mar de aspersores,
y un mar de sol
que broncea un mar de lagartijas,
y hay mar-mar,
un mar de piscinas.
¿Cuánta presión, entonces para qué ciudad?
Relajado en el kibutz a mitad de precio,
no trabajo duro para ser rico.
