תראה, הערב שוב יורד, כבד ואפל אתה תמיד אומר לי שאסור להתרגל לרוב אתה צודק, אני לא מתווכחת בסוף זה רק שנינו בלבד הזה, ביחד

Mira, la noche cae otra vez, pesada y oscura Siempre me dices que no hay que acostumbrarse La mayoría de las veces tienes razón, no discuto Al final somos solo nosotros dos en esta soledad, juntos

תראה, השלג צנח, לבן במרפסת פעם בעשרים שנה יש כאן רגע של חסד זה לא נהיה פשוט יותר – אני ואתה צדקת כשאמרת: זה עניין של החלטה

Mira, la nieve cayó, blanca en el balcón Una vez cada veinte años hay aquí un momento de gracia No se vuelve más fácil — tú y yo Tenías razón cuando dijiste: es cuestión de decisión

[פזמון] ופתאום אני חושבת – יש לנו מזל תקרא לזה גורל, תקרא לזה אנחנו אהבה למרחקים ארוכים, זה לא קל זה לא קל, אבל, נראה לי שהצלחנו

[Estribillo] Y de pronto pienso: hemos tenido suerte Llámalo destino, llámalo nosotros Amor de larga distancia, no es fácil No es fácil, pero me parece que lo logramos

תראה, הפכנו דומים, מבלי להתכוון פעם עוד היית מצטט לי, מנגן היום כבר מספיקים לי הדברים הפשוטים היד שלך עליי, טיול עם הילדים

Mira, nos hemos vuelto parecidos, sin proponérnoslo Antes aún me citabas, tocabas Hoy ya me bastan las cosas sencillas Tu mano sobre mí, un paseo con los niños

תראה, למדנו עם הזמן, לדבר טיפה פחות החלפנו חלומות בשאיפות מפוכחות נשארו עוד שאלות שהשארנו בלי תשובה ועקרונות שקצת כופפנו, ככה זה באהבה

Mira, con el tiempo aprendimos a hablar un poco menos Cambiamos los sueños por aspiraciones sobrias Quedaron preguntas que dejamos sin respuesta Y principios que doblamos un poco; así es el amor