בִּשְׁבִיל טִפָּה שֶׁל חֶסֶד
אֶתֵּן אֶת אוֹצְרוֹתַי
שֶׁבְּלֵילוֹת שֶׁל חֵשֶׁק
לִטְּפוּ אֶצְבְּעוֹתַי
וְלָמָּה הוֹן עָתֵק
הַמַּלָּחִים עַל חוֹף
שָׁפְכוּ מִן הָאַרְנָק
הִצִּיעוּ לִנְסִיכוֹת
מְזֻיָּפוֹת עִם עֶרֶב
בִּשְׁבִיל טִפָּה שֶׁל חֶסֶד
Por una gota de bondad
daré mis tesoros,
que en noches de deseo
acariciaron mis dedos.
Y por qué los marineros en la orilla
volcaron grandes riquezas del monedero,
ofreciéndolas a princesas,
falsas al caer la tarde,
por una gota de bondad.
בִּשְׁבִיל טִפָּה שֶׁל חֶסֶד
עוֹד אֶהֱפֹךְ עוֹרִי
גַּם אֲשַׁנֶּה אֲרֶשֶׁת
אֶנְטשׁ אֶת מִבְצָרִי
יָפָה שֶׁלִּי זִכְרִי
כֵּיצַד בְּלַהֲטָם
מְלָכִים וְאַבִּירִים
פָּרְקוּ הֵם מֵעַצְמָם
גַּם כּוֹחַ וְגַם נֶשֶׁק
בִּשְׁבִיל טִפָּה שֶׁל חֶסֶד
Por una gota de bondad
aún mudaré mi piel,
también cambiaré mi semblante,
abandonaré mi fortaleza.
Bella mía, recuerda
cómo, en su ardor,
reyes y caballeros
se despojaron
tanto del poder como de las armas
por una gota de bondad.
בִּשְׁבִיל טִפָּה שֶׁל חֶסֶד
אֶתֵּן אֶל כָּל יָמַי
וְאֶת אֲשֶׁר הַגֶּשֶׁם
הוֹתִיר מֵעֲלוּמַי
לָכֵן יָפָה לָכֵן
שִׁירִי נִשָּׂא אֵלַיִךְ
מִבַּעַד עֲרָפֶל
רוֹאֶה אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ
כְּשֶׁאַתְּ אֵלַי נִגֶּשֶׁת
בִּשְׁבִיל טִפָּה שֶׁל חֶסֶד
Por una gota de bondad
daré todos mis días
y lo que la lluvia
ha dejado de mi juventud.
Por eso, bella, por eso,
mi canto se eleva hacia ti;
a través de la niebla
veo tus lágrimas
cuando te acercas a mí,
por una gota de bondad.
