ולפעמים כשאני כך לבדי אני חוזר לסמטאות ילדותי אל נעורי שנעלמו עם השנים לחברים שלי ההם הישנים אני חוזר אל הצבעים והקולות אל העיניים התמימות והגדולות אני חוזר אל השכונה אל עץ התות אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן

Y a veces, cuando estoy así solo, regreso a los callejones de mi infancia, a mi juventud que se desvaneció con los años, a mis amigos, aquellos de antaño. Regreso a los colores y a los sonidos, a los ojos inocentes y grandes. Regreso al barrio, al árbol de morera, a una cometa roja, roja, atada a un hilo. Éramos niños y fue hace mucho tiempo: yo, Simón y el pequeño Moïse.

אני זוכר קולנוע רקס ביומיות ומרחוק פעמונים של כנסיות ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים לעוף איתן רצינו עד לעננים ובגן השעשועים על נדנדות נשבענו אמונים לכל הילדות שיחקנו סמל וסוס ארוך וראשיות המלחמות היו אז לא אמיתיות היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן

Recuerdo el cine Rex con los noticiarios, y a lo lejos, las campanas de las iglesias, y cómo corríamos por las azoteas tras las palomas: queríamos volar con ellas hasta las nubes. Y en el parque infantil, en los columpios, juramos lealtad a toda la niñez. Jugábamos a Semel, al caballo largo y a Rashiot; las guerras entonces no eran de verdad. Éramos niños y fue hace mucho tiempo: yo, Simón y el pequeño Moïse.

בנעלי שבת עם כובע של בארט ובעברית יפה עם עין ועם חית דהרנו על ענן עשוי מכריות ובאקדח פקקים הטבענו אוניות הייתי טרזן , וסימון ארול פלין ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין ובלילות החורף הקרים מאוד היינו מתכסים בכל החלומות היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן

Con zapatos de sábado y una boina, y en un hebreo hermoso, con ayin y jet, galopábamos sobre una nube hecha de almohadas, y con una pistola de tapones hundíamos barcos. Yo era Tarzán, y Simón era Errol Flynn, y el pequeño Moïse saltaba como Gunga Din. Y en las noches de invierno muy frías nos cubríamos con todos los sueños. Éramos niños y fue hace mucho tiempo: yo, Simón y el pequeño Moïse.

עברו שנים מאז עכשיו העיר גדולה מסימון לא שומעים אפילו לא מילה ומואיז הקטן לאן הוא נעלם וגם קולנוע רקס כבר לא קיים אבל אני כשאני כך לבדי אני חוזר לסמטאות ילדותי אל נעורי שנעלמו עם השנים לחברים שלי ההם הישנים היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן.

Han pasado años desde entonces; ahora la ciudad es grande, de Simón no se oye ni una palabra, y el pequeño Moïse, ¿adónde desapareció?, y el cine Rex ya tampoco existe, pero yo, cuando estoy así solo, regreso a los callejones de mi infancia, a mi juventud que se desvaneció con los años, a mis amigos, aquellos de antaño. Éramos niños y fue hace mucho tiempo: yo, Simón y el pequeño Moïse.