אני חוזר בדרך הכורכר בפיתולי אותו מסלול מוכר ושוב נדמה שזה אותו צרצר שר מתחת שיח הצבר שני הברושים בשער הקדמי שומרים על סף הבית של אימי ועל עמוד בטון טבוע שמי שרשמתי פעם בעצמי

Regreso por el camino de tierra, por los giros de esa misma ruta conocida, y de nuevo parece que es el mismo grillo cantando bajo el arbusto de nopal. Los dos cipreses en la puerta principal custodian el umbral de la casa de mi madre, y en un pilar de hormigón está grabado mi nombre, que una vez escribí yo mismo.

וריח מלונים עם דבק אורנים נופל כבד כמו השנים אבל תמיד מסביר פנים

Y el olor a melones con resina de pino cae pesado como los años, pero siempre es acogedor.

אני הולך בדרך הכורכר ומחפש את כל ילדי הכפר שורק פזמון מתוך "שיר הקטר" אך לאיש זה לא מזכיר דבר באופניים שחצו שדות גלגל חסר כנפיים חלודות ועל העץ תלויות שתי נדנדות רק ברוח הן מתנדנדות

Camino por el camino de tierra y busco a todos los niños del pueblo, silbando un estribillo de "La canción de la locomotora", pero a nadie le recuerda nada. En la bicicleta que cruzó los campos, una rueda carece de radios oxidados, y en el árbol cuelgan dos columpios; solo con el viento se mecen.

וריח מלונים עם דבק אורנים...

Y el olor a melones con resina de pino...

אני יוצא בדרך הכורכר אני חושב על אפר ועפר על מה עכשיו ומה שבעבר ועל זה שכבר מחשיך וקר

Salgo por el camino de tierra, pienso en ceniza y polvo, en lo que es ahora y lo que fue antes, y en que ya oscurece y hace frío.

וריח מלונים עם דבק אורנים נופל כבד כמו השנים אבל תמיד מסביר פנים

Y el olor a melones con resina de pino cae pesado como los años, pero siempre es acogedor.