כשהיינו ילדים שיחקנו בחולות על שפת המים הכחולים איבדנו דלי של פח וכף של פח עמם צנחה, נשרה דמעת ילדות של ילד מתייפח דבר לא עוד... דבר לא עוד

Cuando éramos niños jugábamos en las arenas a la orilla de las aguas azules, perdimos un cubo de lata y una pala de lata, con ellos cayó, se derramó una lágrima de infancia de un niño sollozante. Ni una palabra más... Ni una palabra más

כשהיינו נערים טילנו בחולות עם נערות בתלתלים פרח חן נפל, נשמט לחול עימו הלכה, אבדה דמעת ענות של נער מתייפח דבר לא עוד... דבר לא עוד

Cuando éramos adolescentes paseábamos por las arenas con muchachas de rizos, una flor de encanto cayó, resbaló a la arena, con ella se fue, se perdió una lágrima de humildad de un joven sollozante. Ni una palabra más... Ni una palabra más

כשהיינו בחורים הלכנו בחולות בנשק ירי חגורים עת רע וחבר נפל בחול בחול אז נספגו דמעות שותקות של לב מבין, יודע דבר לא עוד... דבר לא עוד

Cuando éramos jóvenes andábamos por las arenas ceñidos con armas de fuego, en tiempos duros, un amigo cayó en la arena, en la arena entonces se empaparon lágrimas silenciosas de un corazón que comprende, que sabe. Ni una palabra más... Ni una palabra más

והנה ילדי גדל והרוחות נושאות אותם חולות, גלים גלים על דלי של פח שכבר אבד בחול על אהבה... ואם חבר יפול גם הוא דמעה יורידה דבר לא עוד... דבר לא עוד...

Y he aquí, mi hijo ha crecido, y los vientos llevan esas arenas, ola tras ola, sobre el cubo de lata que ya se perdió en la arena, sobre el amor... y si un amigo cae, él también dejará caer una lágrima. Ni una palabra más... Ni una palabra más...