צל עץ תמר ואור ירח
ומנגינת כינור תקסים את הלב
עולה הצליל רועד בוקע
ממיתרים נשפך כאב
נגן כינור נגן שירך
מה רב החושך והשקט סביב
מנגינותיך ישכיחו את סבלי
Sombra de una palmera datilera y luz de luna
y la melodía del violín hechizará el corazón.
Se eleva el sonido, tiembla e irrumpe,
de las cuerdas se derrama dolor.
Violinista, toca tu canción.
Cuán grandes la oscuridad y el silencio alrededor.
Tus melodías harán que olvide mi sufrimiento.
נגן נגנה לקול צליליך מה נעים הוא החלום
נגן נגנה ישמע ירח את קולי שם במרום
הוי למה למה בשפתיך הקסמתני
ליבי כבשת ועזבתני
אוהב כואב וסובל
Toca, toquemos al son de tus notas, qué grato es el sueño.
Toca, toquemos; que la luna escuche mi voz allá en lo alto.
Oh, ¿por qué, por qué con tus labios me embrujaste?
Mi corazón conquistaste y me dejaste.
Amo, me duele y sufro.
נדם כינור
נחבא ירח
ובדממה הד מנגינה
עוד נשמע
על מה ולמה אל יודע
על מה עולם אכזר ורע
מערפילי עפר תופיע
דמות אהובה תווי פנים מוכרים
כינור ישמיע
שי זכרונות כה נעימים
Calló el violín.
Se ocultó la luna.
Y en el silencio, un eco de melodía
aún se oye.
El por qué y para qué, sólo Dios lo sabe.
¿Por qué el mundo es cruel y malo?
De las brumas de polvo aparecerá
una figura amada, rasgos faciales familiares.
El violín hará sonar
un regalo de recuerdos tan gratos.
נגן נגנה לקול צליליך מה נעים הוא החלום
נגן נגנה ישמע ירח את קולי שם במרום
הוי למה למה בשפתיך הקסמתני
ליבי כבשת ועזבתני
אוהב כואב וסובל
Toca, toquemos al son de tus notas, qué grato es el sueño.
Toca, toquemos; que la luna escuche mi voz allá en lo alto.
Oh, ¿por qué, por qué con tus labios me embrujaste?
Mi corazón conquistaste y me dejaste.
Amo, me duele y sufro.
