מעילי הפשוט ופנס על הגשר ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם ?כך ראית אותי ראשונה, התזכור והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים וכאל מים ולחם אלי תחזור

Mi abrigo sencillo y un farol en el puente, noche de otoño y mis labios húmedos de lluvia. ¿Así me viste por primera vez, lo recuerdas? Y me quedó claro como dos y dos, que yo sería para ti como pan y agua, y que, como al agua y al pan, volverías a mí.

בענינו המר, בעבור אותך זעם גם למוות אתה קיללתני לא פעם וכתפי הקרות רעדו משמחה כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים שיובילו אותך בגללי בנחושתיים וגם אז לבבי לא יסור מעמך

En nuestro amargo asunto, a causa de tu furia, me maldijiste más de una vez, hasta la muerte, y mis hombros fríos temblaron de alegría, pues me quedó claro como dos y dos, que por mi culpa te llevarían con grilletes, y aun entonces mi corazón no se apartaría de ti.

כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת רק אותה אהבה עניה וסוררת באותו מעילון עם אותו ציץ הורד באותה השמלה הפשוטה משמלות אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת יהיה כך, כך יהיה אות באות

Sí, no estuvo bien, fue mal magnífico, pero recuerda cómo nos encontramos en la noche de las noches. Si ocurre de nuevo, que no sea de otra manera: sólo aquel mismo amor pobre y rebelde, con aquel mismo abriguito y el mismo botón de rosa, con aquel mismo vestido, el más sencillo de los vestidos. Si ocurre de nuevo, que no sea de otra manera, sea así, así será, letra por letra.

וקינאתי לך ובחושך ארבתי ושנאתי לך ועד דמע אהבתי וביתנו שמם מחיוך ומצחוק ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף ואדע כי חשבת עלי מרחוק ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת והלכת לעד ואני נושאת ילד רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים ואני בפניך אביט ואומר כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת רק אותה אהבה עניה וסוררת באותו מעילון עם אותו ציץ הורד באותה השמלה הפשוטה משמלות אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת יהיה כך, כך יהיה אות באות

Y te tuve celos y en la oscuridad te aceché, y te odié, y hasta las lágrimas te amé, y nuestra casa quedó desierta de sonrisa y de risa. Y cuando volvías a casa, andrajoso como un perro, descargabas en mí, por mil, las afrentas de extraños, y sabía que pensabas en mí desde lejos. Y aquella noche, cuando arremetiste contra la puerta y te fuiste para siempre y yo llevaba un niño en el vientre, sólo se oscureció la luz de mis ojos, mas mi corazón no se quebró, porque me quedó claro como dos y dos, que volverías a mí y caerías de rodillas, y yo miraría tu rostro y diría: sí, no estuvo bien, fue mal magnífico, pero es bueno que nos encontramos en la noche de las noches. Si ocurre de nuevo, que no sea de otra manera: sólo aquel mismo amor pobre y rebelde, con aquel mismo abriguito y el mismo botón de rosa, con aquel mismo vestido, el más sencillo de los vestidos. Si ocurre de nuevo, que no sea de otra manera, sea así, así será, letra por letra.

{שני בתים נוספים שלא נכללו בלחן}

{dos estrofas adicionales que no se incluyeron en la melodía}