ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר
Días blancos, largos, como en verano los rayos del sol
La serenidad de una gran soledad sobre la amplitud del río
Ventanas abiertas de par en par hacia un silencio azul
Puentes rectos y altos entre el ayer y el mañana
כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר
Tan fácil llevar vuestro silencio, días blancos y vacíos,
pues mis ojos aprendieron a sonreír y hace ya tiempo
dejaron de apresurar en la esfera del reloj la carrera de los minutos,
rectos y altos los puentes entre el ayer y el mañana
לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.
Mi corazón se ha acostumbrado a sí mismo y cuenta con calma sus latidos,
y ante la dulzura del ritmo suave se apacigua, cede y se serena,
como un niño que tararea su canción de cuna antes de cerrar los ojos,
cuando la madre, cansada, dejó de cantar y se durmió.
