נזכור איך ימים ארוכים כשרשרת
רבצה הפוגה במשלט המאובק
ורוח של סתיו בשמים הסיע
קרעי עננים ובלב מחנק
לפתע הבקיע נגון מפוחית
בזמר בזמר בזמר יחיד
בקע אז הזמר, עלה ופשט
מתיל אל תיל שרים ועונים
ידע המשלט וידע כל אחד -
זה יודקה דופק ניגונים
Recordaremos cómo días largos como una cadena
yacía una tregua en el fortín polvoriento,
y un viento de otoño en los cielos empujaba
harapos de nubes, y en el corazón, ahogo.
De pronto irrumpió un son de armónica,
en canto, en canto — un canto solitario.
Entonces el canto brotó, subió y se extendió,
de alambre a alambre cantan y responden.
Lo supo el fortín y lo supo cada cual:
es Yudke marcando melodías.
נזכור את הלילה ההוא שבנגב
על ג'יפים דהרנו אל לב השממה
הדופק הלם, האצבע על ההדק
הליל יהי קרב - לחשה הדממה
לפתע הבקיע נגון-מפוחית
בזמר בזמר בזמר יחיד
בקע אז הזמר, פשט במרחב
מג'יפ אלי ג'יפ הם שרים ועונים
ידע אז הנגב: הלילה בקרב-
זה יודקה דופק ניגונים
Recordaremos aquella noche en el Néguev:
en jeeps corrimos hacia el corazón del desierto,
latía el pulso, el dedo en el gatillo,
«La noche será combate», susurró el silencio.
De pronto irrumpió un son de armónica,
en canto, en canto — un canto solitario.
Entonces el canto brotó y se extendió por el espacio,
de jeep a jeep cantan y responden.
Entonces lo supo el Néguev: esta noche, en combate —
es Yudke marcando melodías.
ועת שנדם הירי והסער
מצאנו את יודקה מוטל על התל
ביד מפוחית, יתומה ואלמת
דוממת כליל גבוה של אל
לפתע עם רוח המתה מפוחית
בזמר יחיד
היה הניגון חרישי ועצוב
כלחש שלכת עובר בגנים
ידעו ה"חבריה": למי שאהוב
הרוח יהום נגונים.
Y cuando callaron el tiro y la tempestad,
encontramos a Yudke tendido sobre el túmulo,
en la mano, una armónica, huérfana y muda,
en silencio total, hasta lo más alto del cielo.
De pronto, con el viento, la armónica muerta
sonó — un canto solitario.
La melodía era queda y triste,
como el susurro de la hoja caída que pasa por los jardines.
Lo sabían los camaradas: a quien es amado
el viento le zumbará melodías.
