יצאנו אט, חיוור היה הליל
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך
עת הדמעות היו בן עצורות
Salimos despacio, pálida estaba la noche
En la lejanía relucían las luces
Y tú eras tan hermosa como tus dos ojos
Cuando las lágrimas en ellos estaban contenidas
ילל התן, ואת הלכת לכרם
ודמעתך נשרה כמו שרף
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב
Aulló el chacal, y tú fuiste al viñedo,
Y tu lágrima cayó como resina,
Y recordaste las horas antes
de que saliéramos por el angosto sendero a la batalla.
ואת זכרת צחוקנו כמו נחל
ואת זכרת ריקוד ומפוחית
ואת זכרת את ערימת השחת
ואת מגע ידו של היחיד...
Y recordaste nuestra risa como un arroyo,
Y recordaste un baile y una armónica,
Y recordaste el montón de heno,
Y el roce de la mano del único...
ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט.
Y si te quedaste y la soledad te abraza,
Y caminas despacio por los viñedos,
Entonces por eso esperarás tan en silencio—
Nos separamos y sonreímos con la mirada.
