הלילה בא, ענן על הצמרת
וקר לך ורוחך נרגז
נדמה לך שכל אשה עוברת
איננה זאת מי שהיתה אי אז
אני יודעת, ככה זה, כן ככה
גם לבבי כמוך נאנח
היו לילות שנמשכו עד שחר
וכל בחור היה אחר כל כך
Llega la noche, una nube en la copa del árbol,
y tienes frío y tu espíritu está turbado.
Te parece que toda mujer que pasa
no es la que fue en aquel entonces.
Lo sé, así es, sí, así;
también mi corazón suspira como el tuyo.
Hubo noches que duraron hasta el alba,
y cada muchacho era tan distinto.
היה היו אי פעם בחורים
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים
אחד אשר חבקני
את כל חייו חיבק
אחד שנשקני
את כוכבו נישק
אחד אמר, זכריני
ארור מפר הברית!
אחד אמר, המתיני
כי לי את לתמיד
אתם אולי את זאת אינכם זוכרים
אבל היו כאלה בחורים
Hubo una vez muchachos,
tal vez vosotros no lo recordáis.
Uno que me abrazó,
me abrazó con toda su vida.
Uno que me besó,
besó su estrella.
Uno dijo: «Recuérdame»,
¡maldito el que rompe la alianza!
Uno dijo: «Espérame»,
porque eres mía para siempre.
Tal vez no lo recordáis,
pero hubo tales muchachos.
היה היו. הלכו ולא ישובו
היה היו. טובים ואהובים
כן, ככה זה. על כן השיר עצוב הוא
כי את הטוב לוקח אלוהים
אני יודעת, ככה זה, כן ככה
בחור וטוב , בחור הוא וגם טוב
אז למה זה כל המתים עם שחר
יודעים תמיד אחרת לאהוב?Ɣ
Hubo, hubo. Se fueron y no volverán.
Hubo, hubo. Buenos y amados.
Sí, así es. Por eso la canción es triste,
porque Dios se lleva a los buenos.
Lo sé, así es, sí, así:
muchacho y bueno — muchacho es y también bueno.
Entonces, ¿por qué todos los muertos al alba
saben siempre amar de otro modo?Ɣ
היה היו אי פעם בחורים
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים
אחד אשר חבקני
את כל חייו חיבק
אחד שנשקני
את כוכבו נישק
אחד אמר, זכריני
ארור מפר הברית!
אחד אמר, המתיני
כי לי את לתמיד
אתם אולי את זאת אינכם זוכרים
אבל היו כאלה בחורים
Hubo una vez muchachos,
tal vez vosotros no lo recordáis.
Uno que me abrazó,
me abrazó con toda su vida.
Uno que me besó,
besó su estrella.
Uno dijo: «Recuérdame»,
¡maldito el que rompe la alianza!
Uno dijo: «Espérame»,
porque eres mía para siempre.
Tal vez no lo recordáis,
pero hubo tales muchachos.
היום בונים פה ארץ לתפארת
ושיר חדש. ופרח. ונעורים
והבנות לובשות שמלה אחרת
כן כן, אבלƔאיפה הבחורים?
איפה הם? שר הרוח בשלכת
איפה איפה הם? שירו עמדי
כי קר כל כך בלעדיהם ללכת
ואין זוכר אותם עוד מלבדי
Hoy aquí se construye una tierra espléndida,
y una canción nueva. Y una flor. Y juventud.
Y las muchachas visten otro vestido,
sí, sí, pero Ɣ ¿dónde están los muchachos?
¿Dónde están? Canta el viento en la caída de las hojas,
¿dónde, dónde están? Cantad conmigo,
pues hace tanto frío andar sin ellos,
y nadie los recuerda ya sino yo.
היה היו אי פעם בחורים
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים
אחד אשר חבקני
את כל חייו חיבק
אחד שנשקני
את כוכבו נישק
אחד אמר, זכריני
ארור מפר הברית!
אחד אמר, המתיני
כי לי את לתמיד
אתם אולי את זאת אינכם זוכרים
אבל היו כאלה בחורים
Hubo una vez muchachos,
tal vez vosotros no lo recordáis.
Uno que me abrazó,
me abrazó con toda su vida.
Uno que me besó,
besó su estrella.
Uno dijo: «Recuérdame»,
¡maldito el que rompe la alianza!
Uno dijo: «Espérame»,
porque eres mía para siempre.
Tal vez no lo recordáis,
pero hubo tales muchachos.
