סבי נטע לו בהסתר
חרוב צנוע
שעם הרוח
הרכין ראשו בענווה
בעוד שנים, אולי יותר
יתן הוא פרי
אם ישמר הוא
אם ירפדוהו אהבה
Mi abuelo plantó en secreto
un modesto algarrobo
que con el viento
inclinaba la cabeza con humildad.
Con los años, quizá más,
dará su fruto,
si se le cuida,
si se le arropa con amor.
יאהב אדם לאדם
וכתתו חרבותם
לא ילמדו מלחמה
לא ילמדו עוד מלחמה
יבוא עוד יום
ובנו מפריו
יטעם
Que el hombre ame al hombre,
y forjarán sus espadas.
No aprenderán la guerra,
no aprenderán más la guerra.
Llegará otro día,
y su hijo, de su fruto,
probará.
עברו שנים, אותו חרוב
שלח צמרת
כולה תפארת
ואין כמותו לגאווה
ופירותיו מתקו מצוף
ועם הקיץ
נשקו שמים
לענפיו באהבה
Pasaron los años, aquel algarrobo
alzó su copa,
toda ella esplendor,
y no hay como él para el orgullo.
Y sus frutos, más dulces que néctar,
y con el verano
los cielos besaron
sus ramas con amor.
יאהב אדם לאדם
וכתתו חרבותם
לא ילמדו מלחמה
לא ילמדו עוד מלחמה
יבוא עוד יום
ובנו מפריו
יטעם
Que el hombre ame al hombre,
y forjarán sus espadas.
No aprenderán la guerra,
no aprenderán más la guerra.
Llegará otro día,
y su hijo, de su fruto,
probará.
ידעה הארץ גם דמעות
ידעה היא חרב
היתה לטרף
נשמעה בה קול דממה דקה
גלמוד העץ עלי גבעות
רק עז גונחת
בו מנגחת
ורוח חורף מבכה
La tierra conoció también lágrimas,
conoció la espada;
fue presa.
En ella se oyó un silbo apacible y delicado.
Solo el árbol sobre las colinas,
sólo una cabra gemía,
dándole topes,
y el viento de invierno lloraba.
יאהב אדם לאדם
וכתתו חרבותם
לא ילמדו מלחמה
לא ילמדו עוד מלחמה
יבוא עוד יום
ובנו מפריו
יטעם
Que el hombre ame al hombre,
y forjarán sus espadas.
No aprenderán la guerra,
no aprenderán más la guerra.
Llegará otro día,
y su hijo, de su fruto,
probará.
אטע עצים גבוהי קומה
זקופי צמרת
רבי תפארת
שאין כמותם לגאוה
שחוק ילדים אז ישמע
כיום אביב הוא
הרים יטיפו
פרות ומתק אהבה
Plantaré árboles de alta estatura,
de copas erguidas,
de gran esplendor,
que no tienen igual para el orgullo.
Entonces se oirá la risa de los niños,
como si fuera día de primavera.
Las montañas destilarán
frutos y dulzor de amor.
יאהב אדם לאדם
וכתתו חרבותם
לא ילמדו מלחמה
לא ילמדו עוד מלחמה
יבוא עוד יום
ובנו מפריו
יטעם
Que el hombre ame al hombre,
y forjarán sus espadas.
No aprenderán la guerra,
no aprenderán más la guerra.
Llegará otro día,
y su hijo, de su fruto,
probará.
