עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות עוד אצניח אלייך ידיים עוד אומר לך את כל המילים הטובות שישנן, שישנן עדיין

Я ещё приду к твоему порогу с угасшими губами, ещё опущу к тебе руки, ещё скажу тебе все добрые слова, что есть, что всё ещё есть.

כי ביתך העני כה חשך לעת ליל ועצוב בו וודאי לאין סוף וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך הוסגרו לחוצות ולתוף

Ведь твой бедный дом так темнеет к ночи, и в нём, конечно, печаль до бесконечности, а моя жизнь, что склонилась, не дойдя до тебя, была отдана улицам и барабану.

אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה את פולחת כזכר נשכח הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה הדממה הזאת היא שלך.

Но вдруг ты касаешься — как сияющая рука, ты пронзаешь — как забытая память, тишина в сердце, между ударом и ударом, эта тишина — твоя.