מערבה מכאן, עומדים צוקים
ומחכים, ומחכים
מערבה מכאן, יש דברים אחרים
מגדלים - ציפורי ענק
שעוני קוקיה מוזרים
מערבה מכאן, הכל אחר
לא כדאי להרחיק מערבה מכאן
מספיק להגיע עד קצה החול
מקום שם המלח מחליד
את גדרות הזמן
Al oeste de aquí, se alzan acantilados
y esperan, y esperan.
Al oeste de aquí, hay otras cosas:
torres—aves gigantes,
extraños relojes de cuco.
Al oeste de aquí, todo es distinto.
No conviene alejarse demasiado al oeste de aquí;
basta con llegar al borde de la arena—
un lugar donde la sal oxida
las vallas del tiempo.
כשהערב יורד, יש לצאת ולטייל
עם ארנק, מטריה, כפפה, מקל
לעקוף אותיות ואותות בלבן
לחצות שבילי חצץ, לסלסל תמרת עשן
זעירה, ולשוב למפתן
המוכר והחם
מן השמש אשר שוקעת
לשבת שם רגע, שני בני אדם
ולטפס למעלה, צעד, צעד
אחר כך אפשר לכתוב על זה
סימפוניה משגעת
Cuando cae la tarde, hay que salir a pasear,
con cartera, paraguas, un guante, un bastón,
sortear letras y signos en blanco,
cruzar senderos de grava, rizar una diminuta
columnita de humo, y volver al umbral,
el conocido y cálido,
del sol que se pone,
sentarse allí un momento, dos seres humanos,
y trepar hacia arriba, paso a paso.
Luego se puede escribir sobre ello
una sinfonía loca.
