[וורס רץ] תשעים וארבע, נולדתי לבית אשכנזי ברוך השם זרמו מספיק מים בברזים 'הורים שלי גידלו אותי יפה עד כיתה ב אבא שלי לקח אותי לחול היה שם סתלבט חוזרים לארץ, בצפר נהיה מועקה לא ספרתי אף אחד אבל ספרתי כל דקה עד שהשיעור נגמר, מת לצאת להפסקה בעיית קשב וריכוז הייתה מכה אמא נהיית עצבנית ככל שאני מתבגר בתיכון הבאנגים גרמו לי להתעוור ומסתבר, שאני בנאדם שמתמכר אז כבר בגיל 16 ישבתי מול חוקר אם אבא גנוב, אמא איבדה את זה מזמן מזל שהיא השאירה אותי בבית כי אז לאן הייתי הולך, אם אפשר בכלל ללכת כל המשפחה שלי בפאניקה מתמשכת לא משנה כמה חזק הגזע של עץ החיים והכל פורח אני תמיד אהיה שלכת המשכתי עם הבאנגים וגרפיטי על קירות משטרות, שכרון, מתחת למנהרות בזמן שילדים היו עושים שיעורי בית אני על מגלשה בגינה ציבורית דופק פייפ אני לבד מת לצעוק לשמיים אבל אלוהים פשוט החליט לזרוק עלי זין אמת כלואה בהתחלה שאין לה סוף או סוף שאין לו התחלה, און אנד אוף בין לשאוף ולנשוף מת לחשוף את הבלוף, אין לי מדד, באנג ביד ורק זוהר באוזניות מבין מזה להיות בדד נורמליים לא עיכלו אותי אני פלופ מדי בנות דחו אותי אני שרוט מדי דלוק מדי בלופ של היי, ברגע שאני נפתח היא משחקת מלוכלך דורכת לי על האשך את היית חיים שלי אהבתי אותך כל כך אמרת לי קח ואז לקחת בחזרה כמו מלאך המוות ולא משנה שהפסקתי עם הסמים כשהיא סיימה את זה חזרתי שוב לאותם ימים של חוסר בטחון התמסכנות ורחמים שמלווים אותי, ותמיד ליוו אותי שנים על גבי שנים, טיפולים מרכז גמילה אני מחפש ת'צמי, אבל רק יוצר עוד שאלה תן לי את השלווה לקבל את כל הטריפ הזה לדעת מי איתי ומי סתם מתחזה אם אני קם בבוקר וחיים יפים אליי זה כי ישנתי עם כלבים והם תמיד טובים אליי שומר על אנשים שמקשיבים לי וחושבים עליי תמיד האמנתי שהם באמת קרובים אליי יכול לאכול סרטים אבל בוחר את הסביבה שלי לטהר מתוך רגש שבוער הייטרים אני זוכר אבל מודה להם, כי הם לימדו אותי עם מי להישאר אסיר תודה לחברים שלי שהיו שם לקטליסט עבודי ודוודליס ולכולם כשהאקסית שלי זרקה אותי הייתי פאקד אפ חופר לחברים שלי בוואצאפ והם הרימו לי נתנו לי פוזיטיב רק בגלל שכל אחד מהם הקשיב היה פחות מכאיב אני אוהב אותך עדיין זה תקוע בי כמו אסיד מקולקל הוזה אותך וזה קבוע בי עוד לא סלחתי אבל הטינה הורגת לפחות יש לי עתיד אז יש פחות סיבות לסגת היום, כשיש משו שמציק לי קצת יכול לירוק וורס ולהעיף אותו קיבינימט תמיד נפלא כששיט נפלט אנ'לא צריך מקלט לפתע יוצא מהמשבצת כמו אסיר נמלט

[Verso en marcha] '94, nací en una familia asquenazí Gracias a Dios, de los grifos corría suficiente agua Mis padres me criaron bien hasta segundo grado Mi papá me llevó al extranjero, allí fue relax De vuelta al país, la escuela se volvió una carga No me importaba nadie, pero contaba cada minuto Hasta que acabara la clase, muriéndome por el recreo Los problemas de atención y concentración fueron un golpe Mamá se volvía más irritable a medida que yo crecía En el instituto, los bongs me dejaban ciego Resulta que soy alguien que se engancha Así que a los 16 ya estaba frente a un investigador Si papá está loco, mamá lo perdió hace tiempo Suerte que me dejó en casa, porque si no ¿adónde iría, si siquiera se podía ir? Toda mi familia en pánico prolongado No importa cuán fuerte sea el tronco del árbol de la vida, y todo florezca — yo siempre seré las hojas que caen Seguí con los bongs y grafitis en paredes Polis, colocón, debajo de los túneles Mientras los chicos hacían los deberes, yo en un tobogán del parque público dándole a la pipa Estoy solo, deseando gritar al cielo Pero Dios simplemente decidió joderme Una verdad encerrada en un inicio sin fin, o un final sin inicio — on and off entre inhalar y exhalar Con ganas de destapar el bluff, sin medida, bong en mano, y solo Zohar en los auriculares entiende lo que es estar solo Los normales no me tragaron — soy demasiado flop Las chicas me rechazaban: estoy demasiado rayado, demasiado prendido En un bucle de high, en cuanto me abro, ella juega sucio — me pisa el testículo Tú eras mi vida, te amé tanto Me dijiste “toma” y luego lo quitaste de vuelta como el ángel de la muerte Y no importa que dejé las drogas, cuando ella lo terminó volví otra vez a esos días De inseguridad, autocompasión y compasión, que me acompañan y me han acompañado por años Año tras año — terapias, centro de rehabilitación Busco mi yo, pero solo creo otra pregunta Dame la serenidad para aceptar todo este trip, saber quién está conmigo y quién solo se hace pasar Si me levanto por la mañana y la vida es buena conmigo, es porque dormí con perros y ellos siempre son buenos conmigo Cuido a la gente que me escucha y piensa en mí, siempre creí que de verdad estaban cerca de mí Puedo comerme la cabeza, pero elijo purificar mi entorno desde un sentimiento que arde A los haters los recuerdo, pero les doy las gracias — me enseñaron con quién quedarme Agradecido a mis amigos que estuvieron allí — a Katalist, Avudi y Doodlis, y a todos Cuando mi ex me dejó, estaba hecho mierda, dándole la lata a mis amigos por WhatsApp Y me levantaron, me dieron positividad — solo porque cada uno de ellos escuchó dolió menos Aún te amo — eso se me quedó clavado, como un ácido estropeado: te alucino y eso queda fijo en mí Aún no he perdonado, pero el rencor mata Al menos tengo futuro, así que hay menos razones para retroceder Hoy, cuando algo me molesta un poco, puedo escupir un verso y mandarlo a la mierda Siempre es genial cuando la mierda sale — no necesito refugio, de repente salgo del casillero como un preso fugado