אל מול עיני חולפות עכשיו תמונות
רכבת לילה עמוסת קרונות
בחלונות מוארים
בתמונה אחת עוד ילד
באחרת גג ודלת
כה מוכרים
Ante mis ojos ahora desfilan imágenes,
un tren nocturno cargado de vagones,
en ventanas iluminadas.
En una imagen, aún un niño;
en otra, un techo y una puerta,
tan familiares.
אני רואה ספסל ותחנה
ויד מונחת על כתף קטנה
וחיוכים חמים
מישהו עצום עיניים
הצוחק עד לב שמיים
נער תמים
Veo un banco y una estación,
y una mano posada sobre un hombro pequeño,
y sonrisas cálidas.
Alguien con los ojos cerrados,
que ríe hasta el cielo,
un muchacho inocente.
איזה עולם מוזר
עולם מוזר
Qué mundo extraño
Mundo extraño
שפתיים לוחשות באפילה
רואה ולא שומעת אף מילה
לפני הנשיקה
איך שימרנו את הטעם
איך הלב הכה כמו רעם
עד השתיקה
Labios susurran en la oscuridad,
veo y no oigo ni una palabra,
ante del beso.
Cómo conservamos el sabor,
cómo el corazón latió como un trueno,
hasta el silencio.
איזה עולם מוזר
איך הזמן שלי נוסע
ואני היטב יודע
איש לא חזר
אל קו ההתחלה
זוהי רק משאלה
Qué mundo extraño
cómo viaja mi tiempo
y sé muy bien
nadie volvió
a la línea de salida
es solo un deseo
