היא היתה פראית, באת ונגעת בלילות שרת לה שירים היא פשטה חולות וים כשהבאת חאקי הפרית מקומות קשים

Ella era salvaje; viniste y la tocaste. Por las noches le cantabas canciones. Ella se despojó de arenas y mar cuando trajiste caqui. Hiciste fértiles los lugares difíciles.

חבקת אותה אנושות - היא חומקת מתחת לזרוע נטעת בה תקוות - לא נתת לה מים לגמוע היא לא יודעת עלי ועליך אפילו שקולך נדם אדמה לפני, אדמה אחרי שנתת לה תכונות אדם

La abrazaste, humanidad — ella se escabulle de tu brazo. Sembraste en ella esperanzas — pero no le diste agua para beber. Ella no sabe de mí ni de ti, aunque tu voz haya enmudecido. Tierra delante, tierra detrás, a la que le diste rasgos humanos.

היא היתה הדבש, אתה זבת חלב הפקדת שומרים על חומותיה כבישים שסללת אחרי המדבר - נאספו לקמטים בפניה

Ella era la miel; tú manabas leche. Pusiste guardianes en sus murallas. Las carreteras que asfaltaste más allá del desierto — se recogieron en arrugas en su rostro.

אחר כך רצית אחרת אחת עם פנים של ז'ורנל זאת שבבית תמונה דהויה - חאקי שחוק ומסורבל

Luego quisiste otra, una con cara de revista, esa cuya foto en casa está desvaída — caqui gastado y torpe.

חבקת אותה אנושות - היא חומקת מתחת לזרוע נטעת בה תקוות - לא נתת לה מים לגמוע היא לא יודעת עלי ועליך אפילו שקולך נדם אדמה לפני, אדמה אחרי שנתת לה תכונות אדם

La abrazaste, humanidad — ella se escabulle de tu brazo. Sembraste en ella esperanzas — pero no le diste agua para beber. Ella no sabe de mí ni de ti, aunque tu voz haya enmudecido. Tierra delante, tierra detrás, a la que le diste rasgos humanos.

היא תשאר פה גם אם תלך היא זונה עם עבר מפוטם משתטחת לרגלי כל עומד - אם הוא משקה אותה דם

Se quedará aquí aunque te vayas. Es una puta con un pasado cebado. Se postra a los pies de todo el que se planta — si la riega con sangre.

מעליה עמים נופלים - אין לה אוזניים לשמוע היא טומנת ילדים כשאין לה מים לגמוע

Sobre ella caen naciones — no tiene oídos para oír. Ella entierra niños cuando no tiene agua para beber.

חבקת אותה אנושות - היא חומקת מתחת לזרוע נטעת בה תקוות - לא נתת לה מים לגמוע היא לא יודעת עלי ועליך אפילו שקולך נדם אדמה לפני, אדמה אחרי שנתת לה תכונות אדם

La abrazaste, humanidad — ella se escabulle de tu brazo. Sembraste en ella esperanzas — pero no le diste agua para beber. Ella no sabe de mí ni de ti, aunque tu voz haya enmudecido. Tierra delante, tierra detrás, a la que le diste rasgos humanos.