נזמר נא את שיר אליפלט ונגידה כולנו בקול: כאשר עוד היה הוא רק ילד כבר היה הוא ביש גדא גדול בו שכנים ושכנות דיברו דופי ואמרו שום דבר לא יועיל - אליפלט הוא ילד בלי אופי אין לו אופי אפילו במיל

Entonemos la canción de Elifelet y digámoslo todos en voz alta: cuando aún era solo un niño, ya era de gran mala suerte. De él hablaban mal vecinos y vecinas y decían: nada ayudará — Elifelet es un niño sin carácter, no tiene carácter ni una pizca.

אם גוזלים מידיו צעצוע הוא נשאר מבולבל ומחייך מחייך מבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך

Si le arrancaban de las manos un juguete, se quedaba desconcertado y sonriente, sonreía sin saber por qué, cómo, por qué razón ni cómo.

ונדמה כי סביבו, זה מוזר אז דבר מה התרונן כה ושר בלי מדוע ובלי כיצד בלי היכן ובלי איך ולמה בלי לאן ומאיזה צד בלי מתי ובלי אן וכמה כי סביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת אם נסביר לך מה זה יועיל איזה ילד אתה אליפלט

Y parecía que a su alrededor — qué extraño — algo se alzaba gozoso y cantaba, sin por qué ni sin cómo, sin dónde ni sin cómo y por qué, sin adónde ni de qué lado, sin cuándo, sin dónde ni cuánto, pues alrededor, como violín y flauta, una melodía luminosa, tintineante. Si te lo explicamos, ¿de qué servirá? Qué niño eres, Elifelet.

בליל קרב ברעום אש מזנקת בין אנשי הפלוגה קול עבר: העמדה הקדמית מנותקת מלאי תחמושת אזל בה מכבר אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש וכיוון שאין אופי במיל לו הוא זחל כך ישר מול האש

En una noche de combate, con el bramido del fuego que salta, entre los hombres de la compañía corrió la voz: el puesto avanzado está aislado, su munición se agotó hace ya tiempo. Entonces sintió Elifelet como si debiera reponer el suministro, y, puesto que no tiene carácter en absoluto, se arrastró así directo bajo el fuego.

ובשובו מהומם ופצוע התמוטט הוא, כרע וחייך הוא חייך מבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך

Y al volver, aturdido y herido, se desplomó, hincó la rodilla y sonrió. Sonrió sin saber por qué, cómo, por qué razón ni cómo.

ובליבות חבריו, זה מוזר אז דבר מה התרונן כה ושר בלי מדוע ובלי כיצד בלי היכן ובלי איך ולמה בלי לאן ומאיזה צד בלי מתי ובלי אן וכמה מסביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת אם נסביר לך מה זה יועיל איזה ילד אתה אליפלט

Y en los corazones de sus camaradas — qué extraño — entonces algo se alzó gozoso y cantó, sin por qué ni sin cómo, sin dónde ni sin cómo y por qué, sin adónde ni de qué lado, sin cuándo, sin dónde ni cuánto, alrededor, como violín y flauta, una melodía luminosa y tintineante. Si te lo explicamos, ¿de qué servirá? Qué niño eres, Elifelet.

ובלילה חבוש קסדת פלד אט ירד המלאך גבריאל וניגש למראשות אליפלט ששכב במשלט על התל הוא אמר: אליפלט אל פחד אליפלט, אל פחד וחיל ‟ במרום לנו יש ממך נחת אף שאין לך אופי במיל

Y de noche, con casco de acero, descendió lentamente el ángel Gabriel y se acercó a la cabecera de Elifelet, que yacía en el fortín del cerro. Dijo: «Elifelet, no temas, Elifelet, no temas ni desfallezcas; en lo alto estamos complacidos contigo, aunque no tengas carácter en absoluto».

זהו זמר פשוט גם תמוה אין ראשית לו וסוף והמשך זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך

Es una canción sencilla y también extraña; no tiene principio, ni final, ni continuación. La cantamos sin saber por qué, cómo, por qué razón ni cómo.

זימרנוהו כך סתם זה מוזר כי דבר מה התרונן בו ושר...

La cantamos así, sin más — qué extraño —, porque algo en ella se alzaba y cantaba...