ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל ארץ אשר מרדפים קורותיה אלפיים דפים ועוד דף עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ריאותיה בגלל מרוצת המרדף

Tierra buena con miel en sus venas, pero la sangre en sus arroyos fluye como agua. Tierra cuyos montes son de cobre, pero sus nervios son de hierro. Tierra cuya crónica son persecuciones, dos mil páginas y otra página más, hasta que se queme; pronto todo el oxígeno de sus pulmones será consumido por la carrera de la persecución.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף היא את אויביה תשיג, אך אויביה הם לא ילכדוה בכף זו הרואה את חייה מנגד תלויים כעלה הנידף היא יראה אבל כמו לא היתה כלל מודאגת תמתין עד לתום המרדף

Tierra a la que persiguen sus enemigos, y ella a sus enemigos los perseguirá en la persecución. Alcanzará a sus enemigos, pero sus enemigos no la atraparán en la palma. La que ve su vida frente a sí, colgando como una hoja sacudida por el viento, tiene miedo, pero como si no estuviera en absoluto preocupada, esperará hasta el fin de la persecución.

תום המרדף מסתתר בנקיק ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא אך לסופו הוא יבוא כמו השמש אשר ממזרח היא תבוא אז לא יותר אמהות תקוננה ולא על בניהם האבות כן הוא יבוא ורגלינו עד אז לא תלאינה לרדוף בעקבי התקוות

El fin de la persecución se esconde en una grieta y oculta su rostro en un escondite, en un escondite, pero a su fin llegará como el sol que vendrá desde el oriente. Entonces ya no llorarán las madres, ni los padres por sus hijos. Sí, llegará, y hasta entonces no se cansarán nuestros pies de perseguir tras las huellas de las esperanzas.