שם הרחק ביער אלון עתיק ניצב
ולידו בדשא הפרטיזן שכב
והוא שכב בלי נוע שוב אינו נרדם
תלתלי זהב לו רוח תפזרם
שם הרחק בבית אמא בוכיה
בדמעות של צער לוחשת אומללה
אותך בני גידלתי שמרתי מכל רע
רק כדור עופרת בך בני פגע
Allí, a lo lejos, en el bosque se alza un antiguo roble
Y junto a él, en la hierba, yacía el partisano
Y yacía inmóvil; ya no volverá a dormir
Tenía rizos dorados; el viento los esparcirá
Allá, lejos, en casa, su madre llora
Con lágrimas de dolor, la desdichada susurra
A ti, hijo mío, te crié y te protegí de todo mal
Solo una bala de plomo te alcanzó, hijo mío
היו היתה לי אשה אשת חיל
ברחה ממני בדמי הליל
לקחה איתה את בני הקטן
את בני מחמדי יהונתן
Tuve una vez una esposa, una mujer de valor
Huyó de mí en la oscuridad de la noche
Se llevó consigo a mi pequeño hijo
A mi amado hijo, Yonatan
מי פילל פילל ומי מילל מילל
שכזאת יקראני לעזאזל
Quién habría imaginado, quién habría dicho
que algo así me sucedería — al diablo
ילדי הרחובות יודים בי אבן
קוראים לי שיכור ממרמרים את חיי
אך למה ומדוע תרדפוני אחי
בגללך הבקבוק (יחרים אבוק) לעזאזל
Los niños de la calle me arrojan piedras
Me llaman borracho y amargan mi vida
¿Pero por qué y para qué me persiguen, hermanos míos?
Por tu culpa, botella (maldita seas), al diablo
מי פילל פילל ומי מילל מילל
שכזאת יקראני לעזאזל
Quién habría imaginado, quién habría dicho
que algo así me sucedería — al diablo
