זה סיפור מותם של עלמה ועלם אין רואים כמותם בימינו אלה בשיער זהוב בבלורית שחרחורת הם היו הבהוב של ברק בחורף הם היו הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה ערב אפלולי לא חדל הגשם ובתוך שלולית בו היא מתנגשת היא צחקוק אליו הוא צחקוק אליה בלי משים חלף פיו בתלתליה והדליק הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה מדליקים ברקים מתמלאים ברעם ניצבים שותקים רעד נגד רעד פתע עליהם קם ברק וירף אז ראו שניהם ויהיו לטרף התלקחות הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה הוא נישק בה רק מצח ולחיים כשפגעם ברק ויפלו אפיים בשיער זהוב בבלורית שחרחורת הם היו הבהוב של ברק בחורף הם היו הבהוב של אהבה בשחורו וזהבה

Esta es la historia de la muerte de una doncella y un mozo. No se ve a su semejanza en estos días. Con cabellos dorados y un flequillo moreno, eran un destello de relámpago en invierno, eran un destello de amor, en su negro y su dorado. Una tarde oscura, la lluvia no cesaba, y en un charco ella choca con él. Ella, una risilla hacia él, él, una risilla hacia ella, sin darse cuenta, su boca rozó sus rizos y encendió un destello de amor, en su negro y su dorado. Relámpagos se encienden, se colman de trueno, permanecen erguidos, en silencio, temblor contra temblor, de pronto un relámpago se alzó sobre ellos y los hirió, entonces ambos vieron y fueron presa, la ignición de un destello de amor, en su negro y su dorado. Él la besó solo en la frente y las mejillas, cuando el rayo los alcanzó, y cayeron de bruces. Con cabellos dorados y un flequillo moreno, eran un destello de relámpago en invierno, eran un destello de amor, en su negro y su dorado.