דימיתי שהזמן עמד מלכת
שעוד עומדים כאז בלבלובם
עצי תפוח או גני שלכת
פורשים כאז את שטיח זהבם
כמו לא נחרב עלינו עולמנו
כמו לא נדע את כל אשר נדע
כמו עומד ביתינו ומקומנו
שולחן לבן ערוך לסעודה
Imaginé que el tiempo se había detenido,
que aún, como entonces, permanecen en su flor,
manzanos o jardines otoñales,
tendiendo, como entonces, su alfombra dorada,
como si nuestro mundo no se hubiera arrasado,
como si no supiéramos todo lo que ahora sabemos,
como si aún se alzaran nuestra casa y nuestro lugar,
una mesa blanca dispuesta para la comida.
הכל, הכל אשר אהבנו פעם
חולף בתוך עיניך הלחות
אל תסתכל בי כך
כי אין שום טעם
לזכור מה שקוראים הנשכחות
Todo, todo lo que amamos alguna vez
pasa dentro de tus ojos húmedos.
No me mires así,
porque no tiene ningún sentido
recordar lo que llaman lo olvidado.
איש עם חייו משני עברי הזמן
עמדנו שנינו צליינים אילמים
הנשברים גאו בליל אימים
אף לא ניצוץ בהינומת ענן
ודעת אין אונים לא נעבור
לא נפגש על גשר הברכה
ורק ידך היתה כקרן אור
מושטת לקראתי בחשכה
Un hombre con su vida a ambos lados del tiempo,
nos quedamos de pie los dos, peregrinos mudos;
los rompientes crecieron en una noche de horrores,
ni una chispa en el velo de la nube;
y, sabiendo nuestra impotencia, no cruzaremos,
no nos encontraremos en el puente de la bendición,
y sólo tu mano era como un rayo de luz,
tendida hacia mí en la oscuridad.
הכל, הכל אשר אהבנו פעם
חולף בתוך עיניך הלחות
אל תסתכל בי כך
כי אין שום טעם
לזכור מה שקוראים הנשכחות
Todo, todo lo que amamos alguna vez
pasa dentro de tus ojos húmedos.
No me mires así,
porque no tiene ningún sentido
recordar lo que llaman lo olvidado.
הנשכחות שאי אפשר לשכוח
האבדות שאין מהן מפלט
הנשכחות שאי אפשר לשכוח
האבדות שאין מהן מפלט.
Lo olvidado que no se puede olvidar,
las pérdidas de las que no hay escape,
lo olvidado que no se puede olvidar,
las pérdidas de las que no hay escape.
