יותר מדי איפור, כמו גם זהבים מקווים להדרך-על בשדרת הכוכבים לחתור, לחתור, לצלוח, שיקח מה שיקח ולא תשמע כאן אף-אחד שמתנצל על כך

Demasiado maquillaje y demasiado oro Con la esperanza del carril rápido en el bulevar de las estrellas Remar, remar, cruzar—cueste lo que cueste Y aquí no oirás a nadie pedir perdón por ello

אין מה לדבר על שלום, זה המצב עוד מאז הריב המכוער שלי ברחם עם עשו "יצר לב האדם” כתוב, "רע מנעוריו” החטא עוד מתטפטף על השפה עם החלב

No hay de qué hablar de paz; así están las cosas Desde mi fea pelea en el vientre con Esaú Está escrito: «la inclinación del corazón del hombre es mala desde su juventud» El pecado todavía gotea en el labio junto con la leche

הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה לילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה רץ מבית אביו אל בית אמו ועל שכמו שק של אשמה הנה איפשהו כאן החלה איזו מלחמה

La niña más bonita del jardín lanza un comentario Al niño más hambriento con la montura rota De sus gafas raídas, de su extraña soledad Corre de la casa de su padre a la de su madre y sobre su hombro un saco de culpa He aquí que por aquí en algún lugar empezó alguna guerra

מתיישב לידי כוכבן, מזמין סלט קצוץ זוגות העיניים מתרכזים בו ככה שהוא נעוץ ?אנה יתהלך? אנה ירוץ? אנה יסתתר המלצרית כתבה תסריט אולי איזה משהו יסתדר

Se sienta a mi lado una estrellita y pide una ensalada picada Pares de ojos se concentran en él de modo que queda clavado ¿Adónde andará? ¿Adónde correrá? ¿Dónde se esconderá? La camarera escribió un guion; quizá algo se arregle

אין מה לדבר על שלום, זה רק אנושי תמיד יקרוץ לאיזה אח אחד נזיד של עדשים יותר מדי רגליים על אותה אדמת טרשים יותר מדי עיניים על אותם מטר תשעים

No hay de qué hablar de paz; es solo humano Siempre le hará un guiño a algún hermano un guiso de lentejas Demasiadas piernas sobre la misma tierra pedregosa Demasiados ojos sobre los mismos metro noventa

הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה לילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה רץ מבית אביו אל בית אמו ועל שכמו שק של אשמה הנה איפשהו כאן החלה איזו מלחמה

La niña más bonita del jardín lanza un comentario Al niño más hambriento con la montura rota De sus gafas raídas, de su extraña soledad Corre de la casa de su padre a la de su madre y sobre su hombro un saco de culpa He aquí que por aquí en algún lugar empezó alguna guerra

הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה לילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה אימו נובחת על אביו על היעדרו, על ארנקם המרוקן הנה איזו מלחמה החלה איפשהו כאן

La niña más bonita del jardín lanza un comentario Al niño más hambriento con la montura rota De sus gafas raídas, de su extraña soledad Su madre le ladra al padre — por su ausencia, por su cartera vaciada He aquí que por aquí empezó alguna guerra