[פתיח אינסטרומנטלי]

[Intro instrumental]

['בית א] כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי

[Estrofa A] Así soy: paso de largo, me descubro por un instante y, un segundo después, vuelvo a ser arrastrada a la rutina; el tiempo se acorta. Así que agarro todo lo que puedo, y me siento bien.

['בית ב] כזאת אני עוצרת רגע נשברת ושנייה אחר כך משחררת כבר לא הייתה לי הגנה והנה מסתמן בי כוח לכעוס עליי הרבה אבל בסוף לסלוח

[Estrofa B] Así soy: me detengo un instante, me quiebro, y un segundo después suelto; ya no tenía defensa. Y empieza a dibujarse en mí una fuerza: enojarme mucho conmigo, pero al final perdonar.

['בית ג] לא, בסכינים ולא באגרוף המסתובב שלפו עלי מילים לימדו אותי מה זה באמת כאב עכשיו שקט עכשיו התאחה הלב וטוב לי

[Estrofa C] No, ni con cuchillos ni con el puño que gira. Me desenvainaron palabras; me enseñaron lo que es de verdad el dolor. Ahora hay silencio, ahora el corazón ha soldado, y me siento bien.

['בית ד] מישהו אמר כל השירים אותו דבר סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר והנה מסתמן בי כוח שורה אחת ריקה, סיכוי נוסף לפתוח גם השקיעה רק נחה ותשוב לזרוח

[Estrofa D] Alguien dijo que todas las canciones son iguales: adoran al amor y no hablan de lo demás. Y empieza a formarse en mí una fuerza: una línea vacía, otra oportunidad de abrirme. Hasta el atardecer solo descansa y volverá a brillar.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג, לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב, ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Estribillo] Cuando caiga un diluvio sobre la calle, seré mi propio techo para mantenerme cerca. En invierno se ensancha por las calles estrechas, seré mi propio fuego contra la gente fría.

['בית ה] הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט נראה שאהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת אני בחופש יש לי אותי לאט וטוב לי

[Estrofa E] Dije muchas palabras, pero quise decir poco. Parece que al amor le gusta ahogarme de golpe. Estoy en libertad; me tengo a mí, despacio, y me siento bien.

['בית ו] וילדות חולפת ומלטפת את הראש ממציאות שחושפת ציפורנים לתלוש והנה מסתמן בי כוח לזכור אותך הרבה, אבל בסוף לשכוח כי לא בך החום אליו אשוב לברוח

[Estrofa F] Y la niñez pasa y me acaricia la cabeza, desde una realidad que muestra las garras para arrancar. Y empieza a dibujarse en mí una fuerza: recordarte mucho, pero al final olvidarte, porque no estás tú en el calor al que vuelvo a escapar.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Estribillo] Cuando caiga un diluvio sobre la calle, seré mi propio techo para mantenerme cerca. En invierno se ensancha por las calles estrechas, seré mi propio fuego contra la gente fría.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Estribillo] Cuando caiga un diluvio sobre la calle, seré mi propio techo para mantenerme cerca. En invierno se ensancha por las calles estrechas, seré mi propio fuego contra la gente fría.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Estribillo] Cuando caiga un diluvio sobre la calle, seré mi propio techo para mantenerme cerca. En invierno se ensancha por las calles estrechas, seré mi propio fuego contra la gente fría.

['בית ז] כי כזאת, אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב

[Estrofa G] Porque así soy: paso de largo, me descubro un instante y, un segundo después, vuelvo a ser arrastrada a la rutina; el tiempo se acortó. Así que agarro todo lo que puedo, y me siento bien, bien, bien, bien, bien.

['בית ח] אני אהיה לי אש מאנשים קרים, אש מאנשים קרים שמחביאים עמוק וכמה הם שקופים אשמור עלי ממבטים טורפים מכל פינה חדה מכל חיוך סתמי אני אהיה לי בית לעצמי

[Estrofa H] Seré mi propio fuego frente a la gente fría, fuego de gente fría, que se esconde hondo — y qué transparentes son. Me cuidaré de las miradas depredadoras, de cada esquina afilada, de cada sonrisa vacía. Seré una casa para mí misma.

['בית ט] מלחש הקנאה מיום כבד, רודף שינה ממלחמות קהות שמקפיאות לי את הלב שהתקשה מרוב שהוא אוהב

[Estrofa I] Del susurro de la envidia, de un día pesado que persigue el sueño, de guerras romas que me congelan el corazón, que se ha endurecido de tanto que ama.

['בית י] מדוחק הכבישים, מבני אדם טיפשים שכבה אחר שכבה לכאוב ולפרק אני אהיה לי שיר מפחד משתק

[Estrofa J] Del atasco de las carreteras, de la gente necia, capa tras capa para doler y desarmar. Seré mi propia canción hecha de miedo paralizante.

[בית י"א] כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי

[Estrofa 11] Así soy: paso de largo, me descubro por un instante y, un segundo después, vuelvo a ser arrastrada a la rutina; el tiempo se acortó. Así que agarro todo lo que puedo, y me siento bien.