עיר עצובה, עצובה, עניה בבוקר אומרים שעוניה חמש לא כולם באותה השניה בערב זוחל בה קהל מלחש לדבר ולספר בעוניה בלילה שוכבים במיטות לבנות איש ואישה ורוח קר בלילה שוכבים במיטות איש ואישה, איש ואישה אישה וזר

Ciudad triste, triste, pobre. Por la mañana dicen que sus relojes marcan las cinco, no todos en el mismo segundo. Al atardecer una multitud en susurros se arrastra por ella, para hablar y contar su pobreza. De noche yacen en camas blancas, un hombre y una mujer y un viento frío. De noche yacen en camas, un hombre y una mujer, un hombre y una mujer, una mujer y un extraño.

עיר עייפה, עייפה ומלאה גוהרת על כל הגגות באחת טורפנית, רעבה ושבעה בערב עוטפת היא רעש נפחד עיר גדולה וריקה ומלאה בלילה שוכבים במיטות הגבוהות איש ואישה ורוח קר בלילה שוכבים במיטות איש ואישה, איש ואישה אישה וזר

Ciudad cansada, cansada y llena, agazapada sobre todos los tejados a la vez, depredadora, hambrienta y saciada. Al atardecer se envuelve en un ruido temeroso. Ciudad grande, vacía y llena. De noche yacen en las camas altas, un hombre y una mujer y un viento frío. De noche yacen en camas, un hombre y una mujer, un hombre y una mujer, una mujer y un extraño.

עיר עתיקה, עתיקה וצעירה פוקחת עינים ריבוא באחת צוחקת ואש ובערה נופלת על כל קהלה הנפחד ושוב קמה גבוהה וקרה בלילה שוכבים במיטות הקטנות איש ואישה רחוקים כמו בשיר בלילה שוכבים במיטות איש ואישה, איש ואישה והם העיר

Ciudad antigua, antigua y joven, abriendo diez mil ojos a la vez, riendo, y fuego y ardor, cae sobre toda su comunidad asustada y vuelve a alzarse alta y fría. De noche yacen en las camas pequeñas, un hombre y una mujer, lejanos como en una canción. De noche yacen en camas, un hombre y una mujer, un hombre y una mujer, y ellos son la ciudad.