לא אדע איזו דלת מובילה לאן הקולות שלא קראו לי עניתי בשבילם התקווה הפכה למלח יום הדין מתוק העתיד על חורבתנו כעשב הירוק האם להיות זה שחי הרגע אולי לקרוא לזה טעות האם לשתות ממעין הנצח ולבגוד במציאות שומרי השקט רק הרעישו והם בכלל חרשים הטובים אי שם בנצח רק אז הם מנצחים המילים הפכו לאבן אבן שוב לחול מי יוכל לומר בשקט אני כבר לא יכול

No sé qué puerta lleva a dónde A las voces que no me llamaron les respondí en su lugar La esperanza se volvió sal El día del juicio es dulce El futuro sobre nuestras ruinas Como la hierba verde Ser aquel que vive el momento Quizá llamarlo un error Beber del manantial de la eternidad y traicionar la realidad Los guardianes del silencio solo hicieron ruido Y de hecho son sordos Los buenos, allá en la eternidad Sólo entonces vencen Las palabras se volvieron piedra Y la piedra otra vez arena Quién podrá decirlo en silencio Ya no puedo