[וורס 1]
אז מה אם כולם כאן אני רואה פה רק אחת
קלטתי את המבט בתוך כל הבלאגן הזה
זה רק אני ואת או שזה שום דבר
שלח אותך אליי מלאך או שאני סתם הוזה
ואת כזאת יפה אולי גם אין לי שום סיכוי
אולי ילך יותר טוב רק אם נדבר גלוי
אני מרגיש שכבר הכרנו וזה הזוי
איך אני מתמכר אל החיוך
עיניים שלה כחולות כמו הים וזה הורג אותי
אולי כל זה לא אמיתי הסם הוא מבלבל אותי
הסם הכי חזק בשוק שוב פעם מוצא אותי
כשאני לא מוכן גם ככה מבולבל
לאן הולכים מכאן או שאני הולך לבד אז מה איתך
רציתי להגיד לך רק דבר אחד
תדעי לך שאת הדבר הכי יפה שראיתי בחיי
[Verso 1]
¿Y qué si todos están aquí? Aquí solo veo a una.
Capté tu mirada en medio de todo este desorden.
¿Somos solo tú y yo, o no es nada en absoluto?
¿Un ángel te envió hacia mí o solo estoy alucinando?
Y eres tan hermosa, quizá no tenga ninguna oportunidad.
Quizá vaya mejor si hablamos con franqueza.
Siento como si ya nos conociéramos, y es una locura.
Cómo me vuelvo adicto a tu sonrisa.
Sus ojos son azules como el mar, y eso me mata.
Quizá nada de esto sea real; la droga me confunde.
La droga más fuerte del mercado vuelve a encontrarme.
Cuando no estoy listo, ya de por sí confundido.
¿Adónde vamos desde aquí, o camino solo? ¿Y tú qué?
Quería decirte solo una cosa.
Que lo sepas: eres lo más hermoso que he visto en mi vida.
[פזמון]
לא יכול להוריד ממך את העיניים
רק יותר ויותר מתמכר
אש בוערת אדומות הלחיים
ושפתייך מפיקות מרגליות
בכל יום אני רק אוהב אותך יותר
בכל לילה אוהב עד אין סוף
אם תלכי וואלה מי לי יישאר ויהיה קרוב
[Estribillo]
No puedo apartar los ojos de ti.
Cada vez me vuelvo más adicto.
Fuego ardiendo, las mejillas enrojecen.
Y tus labios producen perlas.
Cada día solo te amo más.
Cada noche amo hasta el infinito.
Si te vas, la verdad, ¿Quién me quedará y estará cerca?
[וורס 2]
שוכב על הגב בארץ זרה ראש על הכר המיטה רכה
זה אמצע נובמבר ורוח קרה חודרת מבעד לקיר
אני קם והולך למטבח מכין לי כוס תה שותה ויורק
אין לי טעם בפה אין טעם בכלל חוזר אל החדר הקר
והחלון כמו מראה אני שוב רואה ת'עצמי
החלון כמו מראה אני רואה שוב את עצמי לבד
מרגיש בודד סוף העולם מבחינתי מתחיל עכשיו
נזכר שוב בעיניה לפתע אם הייתי יודע
לא הייתי מוריד את המבט ממנה לרגע
מרגיש בודד סוף העולם מבחינתי קרה מזמן
ושוב אני בחדר מסתכל
על התמונה שעל הקיר ואת לא פה וזה חסר
אז כל פעם שכואב בורח למקום אחר
מדליק ת'רדיו מאיר אריאל
[Verso 2]
Tumbado de espaldas en una tierra extraña, cabeza en la almohada, la cama es blanda.
Es mediados de noviembre y un viento frío atraviesa la pared.
Me levanto y voy a la cocina, me preparo una taza de té, bebo y la escupo.
No tengo sabor en la boca, ningún sabor, vuelvo a la habitación fría.
Y la ventana es como un espejo: me vuelvo a ver a mí mismo.
La ventana como espejo: me veo solo otra vez.
Me siento solo; para mí, el fin del mundo empieza ahora.
De pronto recuerdo sus ojos; si tan solo lo hubiera sabido.
No le habría quitado la mirada ni un instante.
Me siento solo; para mí, el fin del mundo ocurrió hace tiempo.
Y otra vez estoy en la habitación, mirando
La foto en la pared; tú no estás aquí y eso falta.
Así que cada vez que duele, escapo a otro lugar.
Enciendo la radio: Meir Ariel.
[פזמון]
לא יכול להוריד ממך את העיניים
רק יותר ויותר מתמכר
אש בוערת אדומות הלחיים
ושפתייך מפיקות מרגליות
בכל יום אני רק אוהב אותך יותר
בכל לילה אוהב עד אין סוף
אם תלכי וואלה מי לי יישאר ויהיה קרוב
[Estribillo]
No puedo apartar los ojos de ti.
Cada vez me vuelvo más adicto.
Fuego ardiendo, las mejillas enrojecen.
Y tus labios producen perlas.
Cada día solo te amo más.
Cada noche amo hasta el infinito.
Si te vas, la verdad, ¿Quién me quedará y estará cerca?
