אופליה הקטנה הייתה גדולה ממני ובעיניה שקט לא מכאן אופליה הקטנה הייתה יפה ממני וחכמה ממני כל הזמן

La pequeña Ofelia era más grande que yo y en sus ojos, un silencio que no es de aquí La pequeña Ofelia era más hermosa que yo y más sabia que yo todo el tiempo

בגיל חמש עשרה היא התמסטלה מיין היא לא לבשה מתחת שום דבר האנשים אמרו והם אומרים עדיין שהיא נותנת שם לא טוב לכפר

A los quince se emborrachó con vino No llevaba nada debajo La gente decía, y aún dicen que le da mala fama al pueblo

היא ישנה עד סוף הצהריים כמו אינדיאני היא צבעה את הפנים בכל מיני צבעים שלא יורדים במים ואמא התביישה מהשכנים

Dormía hasta el final de la tarde Como un indio se pintaba la cara con todo tipo de colores que no se quitan con agua Y la madre se avergonzaba ante los vecinos

אופליה הקטנה רצתה תמיד לנוח היא לא הבינה מה זאת אהבה הכדורים שלה עשו לה מצב רוח רע ומין צורה כזאתי עצובה. עצובה

La pequeña Ofelia siempre quería descansar No entendía qué es el amor Sus pastillas la ponían de mal humor y le daban un aspecto tan triste. Triste

אני זוכר אותה יפה ומחייכת כשלקחו אותה בסוף אל המוסד וארבעים דודים עמדו על יד הדלת ובתור נישקו לה את היד

La recuerdo hermosa y sonriente Cuando al final se la llevaron a la institución Y cuarenta tíos estaban de pie junto a la puerta y en fila le besaban la mano

כבר חמש שנים מילה היא לא כתבה לי את הפנים שלה קשה לי כבר לזכור ורק ההורים שלה אמרו שזה נורמאלי שזה רק משבר ושזה יעבור

Ya hace cinco años que no me ha escrito ni una palabra Ya me cuesta recordar su rostro Y sólo sus padres decían que es normal que es sólo una crisis y que pasará

ובליל סופה אני חולם עליה יחפה הולכת על החוף קוטפת את השמש, קוטפת את הירח את הפרחים שאי אפשר לקטוף אופליה הקטנה...

Y en una noche de tormenta sueño con ella Descalza camina por la orilla Arranca el sol, arranca la luna las flores que no se pueden cortar La pequeña Ofelia...